העולם יצא ידי חובה איראני הכדור במגרש הישראלי
ישראל נהנית במגרש הסורי מדומיננטיות אווירית ומודיעינית. בהנחה שרוסיה לא תגביל את פעילותה, מציבה ישראל איום ברור על איראן - לא רק בתגובה, אלא בהכחדה של פעילותה הצבאית בסוריה
למעט ישראל, יכולים כל הצדדים המעורבים באירועי הימים האח רונים בסוריה לחייך לעצמם בסיפוק. כל אחד מהם עמד, לכאורה, על עמדותיו, בלי ששילם עליהן מחיר צבאי או דיפלומטי כבד מדי.
ארה"ב, בריטניה וצרפת תקפו אלמנטים הקשורים למערך הכימי של סוריה, ובכך נותרו נאמנות להתחייבותן שלא לעבור לסדר היום על שימוש בנשק האסור; רוסיה מנעה תקיפה קשה יותר; ואילו סוריה ספגה פגיעה מינורית שלא איימה על האינטרס הראשי שלה - שלטונו של אסד.
ההרמוניה בין הישגי הצדדים היא כל כך גדולה, עד שקונספירטורים מושבעים עלולים לטעון שהתקיפה ויעדיה היו מתואמים מראש. זה בוודאי לא נכון, אבל גם הפתעה לא היתה במה שנראית כפעולה כדי לצאת ידי חובה: לכולם היה ברור מה חלון הזמנים של התקיפה, סוריה נערכה אליה מראש, רוסיה קיבלה התרעה מוקדמת, ולסיכום הזדרז שר ההגנה האמ ריקני מאטיס להודיע שזאת היתה תקיפה חד פעמית - ובכך להסיר את החבל מעל צווארו של אסד, שמיהר להצטלם ב"עוד יום עבודה במשרד".
התוצאה היא שהמשולש המערבי איבד הזדמנות לעצב כללי משחק חדשים בסוריה, וספק אם אפילו הרתיע אותה משימוש עתידי בנשק כימי; רוסיה קיבלה אישור מחודש לעליונותה באזור, ועלולה להגיב דווקא בדרך של הקשחת כל פעילות זרה בסוריה - בדגש על ישראל - כדי שלא תפריע לה ליהנות מפירות שיקומה הכלכלי; ואסד הבין שהעולם לא יעמוד בדרכו להשתלט מחדש על ארצו, שמדממת עדיין משבע שנות מלחמת האזרחים.
במצב הדברים הזה היחידה שיוצאת לא מסופקת היא ישראל, שנותרת לבדה מול כוחות הרשע בזירה הצ פונית. לא בכדי פורסם דווקא ביום שישי כי המל"ט ששיגרה איראן לי שראל ב 10 בפברואר היה חמוש, וב דרכו לפיגוע; המטרה היתה להראות כי האיראנים מדרדרים את האזור להסלמה, בניגוד לאינטרס של כל הצדדים - לרבות רוסיה ואסד.
ספק אם המסר הזה נקלט תחת רעשי התקיפה האמריקנית בריטית צרפתית. אפילו איראן סירבה להתרגש. בישראל סבורים שהיא נערכת לתגובה על הפגיעה בשבוע שעבר בבסיס המל"טים שהיא מבקשת לה קים בצפון סוריה. הפרסום כי בתקיפה, שמיוחסת לישראל, נהרגו שבעה איראנים, נועד להכשיר את דעת הקהל באיראן לתגובה ולהכין את העולם לכך שהפעולה הצפויה תהיה תגובה על התוקפנות הישראלית.
זה היפוך של המציאות כמובן, אבל ישראל מתקשה בינתיים לשכנע כי כוח קודס, בפיקודו של קאסם סולימאני, מאיים על היציבות באזור ועל האינטרסים של כל הצדדים. היחיד שהבין זאת היה דווקא חסן נס ראללה: בניגוד לפרשנות הרווחת, דבריו שלשום לא היו איום על ישראל אלא דווקא בריחה מעימות עימה; הוא הבהיר כי מדובר בעניין ישראלי איראני, שהוא וארגונו אינם חלק ממנו.
מציאות כזאת נוחה יחסית לישראל, משום שהיא ממקדת את המאבק במגרש הסורי - שישראל נהנית בו מדומיננטיות אווירית ומודיעינית. בה נחה שרוסיה לא תגביל את פעילותה, מציבה ישראל איום ברור על איראן - לא רק בתגובה, אלא בהכחדה מלאה של פעילותה הצבאית בסוריה.
זה מצב הדברים שאליו עשויים הצדדים להתגלגל אם התגובה האירא נית הצפויה תהיה קשה ותכלול נפגעים, ובוודאי אם תשבש השבוע את חגיגות ה 70 למדינה. לצמרת המדינית ביטחונית יש מעט מאוד סבל נות לפעילות האיראנית בסוריה, והיא עשויה לנצל את ההזדמנות כדי להוביל מהלך שישרטט מציאות אחרת - בדיוק מה שהתקיפה המערבית אתמול לפנות בוקר נכשלה לעשות.