המחבל לא ידע שבכוחה של סכין להרוג
בית הדין הצבאי ביהודה זיכה בשבוע שעבר את המחבל חמזה פאיז, שניסה לרצוח את תושבת בית חגי, נירית זמורה. הסיבה: הסכין היתה קצרה מדי והוא דקר אותה רק פעם אחת. פאיז הגיע מחברון למתחם הקניות בצומת גוש עציון ודקר את נירית ליד לעמוד השדרה כשהוא צועק "אללה אכבר". הסכין ננעצה כולה בגופה והקת ניתקה מהידית, מה שלא איפשר לדקור שוב ושוב. נירית - אם לשמונה ילדים - נפצעה באורח קשה ועוברת שי קום כואב עד היום.
צריך לשפשף את העיניים כשקוראים את פסק הדין: "עקב שבירת הקת לא היה ביכולתו של הנאשם לשוב ולדקור את המ תלוננת פעמים נוספות, אלא שאין בעובדה זו כדי ללמד שהיה ברצונו לעשות כן. לא זו אף זו, באמירתו המשטרתית, עת נשאל 'כמה פעמים תכנן לדקור', השיב בפשטות 'פעם אחת'".
עוד כתבו השופטים, כי העובדה שהמחבל ברח מהזירה, עשויה ללמד שהוא חדל מרצונו לדקור את המתלוננת. הוא גם הצהיר על בעיות כלכליות וחובות כספיים, שיש להתחשב גם בהם. לקרוא ולא להאמין.
הרכב השופטים שכלל את סא"ל צבי היילברון, סא"ל אתי אדר ורס"ן חיים בלילטי, הרשיע את המחבל בעבירה של חבלה בכ וונה מחמירה בלבד, ולא החמיץ אף תירוץ לזכותו מאשמת רצח. הם לא שכחו להוסיף כי "לא ידע שבכוחה של סכין להרוג", וכי אילו רצה להרוג, היה משתמש בסכין גדולה יותר. הם גם התייחסו למקום הפגיעה בגופה של זמורה ולהיקף העוצמה - מבחינתם, אם המחבל אינו רוצח מיומן, אי אפשר להוכיח כוונת רצח.
את הכרעת הדין נאלצה נירית זמורה לשמוע, כשהיא עדיין נאבקת בסיוטים מאז אותו אירוע, ומתמודדת עם תהליך ההחלמה הארוך. אין פסיקה מקוממת מזו, שרק תעודד עוד מחבלים לצאת ולרצוח יהודים. כאילו לא די בתפנוקים ובמשכורות שמעניקה הרשות הפלשתינית למחבלים ולמשפחותיהם, הרי עכשיו גם שופטי בית הדין הצבאי פורטים בפניהם את האפשרויות להש תחררות קלה ומהירה מאשמת רצח.
כשמחבל דוקר יהודייה בצעקות "אללה אכבר", הוא לא מתכנן לנהל איתה שיח סובלני על תהליך השלום בישראל, אלא מת כוון לרצוח אותה. עניין פשוט. האם הצליח לממש לחלוטין את זממו, והאם השתמש בכלי נשק יעיל מספיק - אלה הם עניינים שוליים להכרעת הדין.
פסק הדין צריך לעורר תגובות מכל המערכת הפוליטית ביש ראל, וגם משר הביטחון. שופטי ביה"ד הצבאי פתחו פתח מסוכן להתנהלותנו מול טרור היחידים. הכרעת הדין הזו עושה למלחמה בטרור את מה שהמחבל עשה לנירית זמורה: סכין בגב.