עליזה חן פפו, אמו של סגן חן ברוד ז"ל, על השיר "פרי גנך" של יוני רועה

את פרי גנך את תבקשי מי לך יאמר ומי לך ישיב מר כאבך רודפים הימים נותרת לבדך רוצה להאמין שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה

חן ויוני היו חברים טובים לספסל הלימודים בבית הספר היסודי "בארי" שבנתניה. בבית הספר התיכון נפרדו דרכיהם, וכך גם בצבא. חן החליט להתגייס לגולני ובהמשך אף יצא לקורס קצינים ושירת כמ פקד מחלקה בחטיבת גבעתי המתחדשת. באוקטובר ,1985 במהלך פעילות מבצעית לרגלי הר דוב, על כביש המערכת, הוא נהרג כתוצאה מהפעלת פצצת תאורה בשל תנועה חשודה שזוהתה. מכאן התחלקו החיים שלנו לשניים: לפני האסון, ואחריו.

לימים, סיפר לי יוני כי את השיר "פרי גנך" כתב לאחר שראה אותי פוסעת ברחוב, בשעה שישב בבית קפה שהיה משותף לשנינו. הוא לא זיהה אותי בת חילה מאחר שלדבריו משהו כבה בי. לאחר שראה אותי כך נסע לביתו, התיישב ליד הפסנתר, והשיר פשוט בקע מתוכו – הן המילים, והן המנגינה.

לאחר מותו של חן, החלטתי, יחד עם אחותו הג דולה אורלי, לבחור בחיים, עם כל הכאב שהיה מנת חלקנו. מצאתי לעצמי זמן להתנדב בכל מיני מסג רות – בית חולים, ביטוח לאומי, מזנון לחיילים במ חלף גולני, ספריית בית הספר בגבעת אבני, ועוד... הלכתי לחוגים שונים, יצרתי, העיקר - לחיות.

חן - שאת שמו הוספתי לשם משפחתי - היה ילד עם המון שמחת חיים, המון צחוק, נתינה רבה ועז רה לזולת. כבר מקטנות ניכר היה שהוא דמות של מנהיג. אנשים התחברו אליו כמו אל מגנט, חברים וחברות. זו גם הסיבה שהבית היה תמיד מלא בחב רים, צחוקים, סיפורים והרבה מוזיקה.

באופן אישי בורכתי בשתי מתנות גדולות: השיר "פרי גנך" – שיישאר לנצח, ועשרה ילדים הקרואים על שמו של חן – ובהם נכדתי. אני מודה לכל הח ברים הנפלאים של חן, ההולכים עם המשפחה שלנו לאורך כל הדרך כבר שלושים ושלוש שנים.