אינפנטילי אבל מבדר
"הטורף", ארה"ב 2018
"הטורף" הוא סרט אקשן אינפנטילי, שוביניסטי, לא תקין פוליטית ובסך הכל מבדר. כמו הסרט המקורי מ ,1987 שה תהדר בשריריו של ארנולד שוורצנגר וב כישרון הבימוי העילאי של ג'ון מקטירנן, וכמו ארבעת סרטי ההמשך שבאו אחריו, גם הפרק הנוכחי מכיל כמויות בלתי נדלות של אלימות קיצונית ומצ'ואיזם מיליטרי סטי. אך בניגוד אליהם, הסרט החדש גם מתפקד כקומדיה פרועה ומודעת לעצמה, שמאיימת לא פעם להפוך לפרודיה.
את הקרדיט על כך יש להעניק לתסרי טאי במאי השנון שיין בלאק )"נשק קטל ני", "איירון מן .("3 בלאק ושותפו לכתי בה, פרד דקר, משליכים אל תוך הפרויקט רעיונות, דמויות ובדיחות שיכולים להס פיק לחמישה סרטים לפחות, ואף שהתו צאה מבולגנת ומרושלת בטירוף, חלק לא מבוטל מהחומרים גם פוגע במטרה.
בגדול, ה"סיפור" מתחקה אחר חבורה של חיילים עם תסמונת פוסט טראומטית שמאחדת כוחות עם מדענית )אוליביה מאן( ועם בנו האוטיסט של אחד החיילים )ג'ייקוב טרמבלי, "החדר"( כדי למנוע מה טורפים לפלוש לכדור הארץ. תוך כדי, הם גם נדרשים להילחם בנציגיה של סוכנות ממשלתית אפלה, שמעוניינת להעלים את כל העדים לקיומם של הטורפים.
את חבורת החיילים המופרעים מוביל בויד הולברוק )"נרקוס"(, מעין בראד פיט לעניים שהולך ומשתפר מסרט לסרט, ולצידו אפשר למצוא את טרבנטה רודס )"אור הירח"( ואת קיגן מייקל קי, שפולטים פאנצ'ליינים ללא הפסקה.
"הטורף" אמנם מצליח להיות טראש מספק, אבל באותה נשימה זהו גם סרטו החלש ביותר של בלאק. צילומי השלמה מאסיביים ועבודת עריכה מוגזמת פגמו בקצב ובמבנה של המוצר המוגמר ויצרו עיסה לא הגיונית וחסרת כל אלגנטיות.
עם זאת )ואולי דווקא בגלל זאת(, "הטורף" צפוי לרצות את חובבי הז'אנר. הוא אינו לוקח את עצמו ברצינות לרגע, והוא משקיע הרבה יותר מאמץ מהנד רש כדי להעניק למעריצים רכבת הרים ניהיליסטית ומצחיקה. אם תוסיפו לכך את הרפרנסים הבלתי נמנעים לסרט המקורי, ומשפטים מנצחים כמו "הטורף הזה נראה כמו הגרסה החייזרית של וופי גולדברג!", אפשר לומר שאתם מסודרים.