אוויר חם, תקוות שווא ואחיזת עיניים
אולמרט רצה לגרום לצופים בבית להתגעגע לשלום שכמעט השיג עם אבו מאזן. אלא שעם כל ויתוריו מסמרי השיער, הוא לא התקרב אף פעם לשלום. כל מה שעשה עכשיו הוא להפיח אוויר בבובת יו"ר הרשות, שקיימת היום זהות אינטרסים בינו לבין האיראנים.
התמונה המרגשת של סוף השבוע היא המפגש בין הראיס הפלשתיני אבו מאזן וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.
אפשר היה לראות את התפאורה ואביזרי הבמה. כיסאות רחבים מוזהבים עם ריפוד מלכותי אדום. דגל כנראה פל שתיני ברקע. חס וחלילה, לא הדגל הכחול לבן ההוא, זה מחוק מדינת הלאום. זה גזעני.
המפגש איננו מקרי. הוא חלק מקמפיין, שנועד על ידי השמאל הישראלי להעניק מנות הרואין של לגיטימציה בהזרקה ישירה לראיס הסובל ממהלומות קשות מצד הבית הלבן. זה מנהג חדש.
כל דיקטטור עושה צרות שחוטף נבוט על הראש, מייד רצים הסייענים לנחמו ולסייע לו במצוקתו. המקרה הבולט ביותר הוא המפגש הפתטי אך הבוגדני בין שר החוץ לשעבר ג'ון קרי לבין שר החוץ האיראני זריף. קרי המליץ לזריף שהאיראנים יחזיקו מעמד, עד שטראמפ יסולק, ואז נחזור לתלם. בארצות הברית וגם בישראל יש חוקים נגד חבלה במדיניות החוץ. אין לצפות שהחוק יאכף.
אולמרט כמובן רצה לגרום לצופים בבית להתגעגע לשלום שאוטוטו הוא כמעט השיג עם אבו מאזן. לא חשוב שמאז נחשפו כמעט כל התמלילים מהשיחות של ציפי לבני עם אבו עלא וסאיב עריקאת. עם כל ויתוריו מסמרי השיער, אולמרט לא התקרב אף פעם לשלום. מה שעשה עכשיו זה לנפח עוד קצת אוויר בבובת הרודן המקומי, ששולח מש לחות לצפון קוריאה, ומדרדר ככל יכולתו את המצב בר צועת עזה. אותו אבו מאזן, שקיימת היום זהות אינטרסים בינו לבין האיראנים.
אולמרט, כמו שמעון פרס לפניו, מנסה להתחרות במקצוע האולימפי הידוע - מי יגיד על ערפאת או אבו מאזן שהם אנשי שלום אמיתיים ומי ירמוז או יגיד במפורש שישראל בהנהגת נתניהו היא סרבנית. המפגש בסוף השבוע מגיע אחרי סדרת מפגשים שהחלה לפני כמה שבועות בהובלת אנשי שלום עכשיו.
המפגש האחרון התקיים ברמאללה בין קבוצת שרים לשע בר ואבו מאזן, ביום שבו בוצע פיגוע הדקירה במרכז הקניות בצומת גוש עציון. איש השלום הוותיק יוסי ביילין סיפר איך אבו מאזן כמעט גינה את הפיגוע; כמעט הוקיע אותו. למעשה, המליץ שמשגרי המחבלים ישלחו את בניהם לרצוח ולא בנים של אחרים.
המפגש עם אבו מאזן הוא המשך ליוזמת השלום הקיקיונית שאולמרט השיק בשלהי כהונתו. מטרת השיחות העקרות עם הפלשתינים היתה לאחז את עיני ועדת וינוגרד והמערכת הפוליטית ולהביא לאיתרוגו. הוא גם כמעט עשה אז שלום עם בשאר אסד. אלו היו יוזמות שב 2008 גרמו לנזק מדיני, ואילו בשנת 2018 זה רק נזק מוחי.