אירוע טקטי שהפך לבעיה אסטרטגית

שבוע אחרי הפלת המטוס הרוסי, שהיה אירוע טקטי בעיקרו, נמצאת ישראל בעיצומו של משבר אסטרטגי שעתיד להשפיע על עתידה של הזירה הצפונית.

מתקפת המסרים הרוסית של הימים האחרונים לא מותירה מקום לספק גם אצל האופטימיסטים בישראל, שסברו כי מדובר בתקלה שתחלוף במהרה. שר ההגנה שויגו לא פועל בחלל ריק; הוא אחת הדמויות הנ ערצות ברוסיה, ומהלכיו תואמו במלואם עם הנשיא פוטין.

המניע הרוסי סבוך. הוא כולל אינטרסים פנימיים )הצורך להסביר את מותם של 15 לובשי מדים הרחק מהבית( וחיצוניים )הגמוניה אזו רית וגלובלית(. אבל יותר מכל, הוא אמור להבהיר למי שחשב עד כה שרוסיה "בעדנו", שזאת היתה לא יותר ממשאלת לב תמימה. רוסיה לא בצד הישראלי, ומעולם לא היתה. היא בצד שלה, עם נטייה מובה קת לסוריה, בעלת בריתה שבביטחונה היא חפצה כדי ליהנות בעתיד מפירות שיקומה הכלכלי.

מכאן שמוסקבה ניצלה את האירוע כדי לקדם את ענייניה. זה בולט עוד יותר על רקע אי היכולת להתווכח באמת על פרטי האירוע שה תרחש לפני שבוע. התחקיר שבוצע בחיל האוויר היה מקצועי, מעמיק וחד משמעי. הוא גם הוצג במלואו לרוסים בביקורו של מפקד חיל האוויר במוסקבה, ולכאורה גם התקבל. הפרטים ה"חדשים" שהציג דובר משרד ההגנה הרוסי - ובעיקר ההתעלמות המוחלטת מאחריותה של סוריה להפלת המטוס - לא היו אלא הצדקה מוקדמת להצהרות שבאו בעקבותיו על הצעדים שרוסיה עתידה לנקוט מעתה.

לא ברור מה מהצעדים האלה באמת ייצא לפועל, אבל הם צריכים להדאיג מאוד את ישראל, בעיקר על רקע הלך הרוח הלוחמני שעומד מאחוריהם. רוסיה מעולם לא אהבה את הפעילות הישראלית בסוריה, אבל עד כה היתה נכונה להעלים ממנה עין. עכשיו היא נחושה לה ראות מי בעל הבית בזירה הצפונית, בידיעה שהיא פוגעת במישרין בביטחון ישראל.

בהקשר הזה, עיקר הקשב הופנה באופן טבעי להודעה הרוסית כי תספק מערכות הגנה מסוג S-300 לסוריה. הפוטנציאל המסוכן של המערכות האלה מוכר, אבל יעבור זמן רב עד שאנשי מערך ההגנה האווירית הסורי יידעו להפעילן, וממילא - פרסומים זרים קשרו בעבר את חיל האוויר לאימונים במדינות שכבר מחזיקות בסוללות הגנה דומות, כך שספק אם ישראל תופתע באמת )גם אם תוגבל חלקית(.

הדאגה הגדולה יותר צריכה להיות בנוגע להצהרה הבלתי מפורשת לבצע חסימות של התדרים שיגבילו את המטוסים התוקפים מאזור הים התיכון. חיל האוויר נשען על טכנולוגיות מתקדמות, והנשק שהוא משגר - בוודאי בתקיפות כאלה - הוא מדויק ומבוסס .GPS לא ברור מה מתכננים הרוסים לעשות, ועד כמה חסינות המערכות הישראליות אמריקניות מפניהם, אבל זה איום שחובה לקחת ברצינות לא רק משום שהוא יעמת ישירות את רוסיה וישראל, אלא כי יש לו פוטנציאל לסכן חיי טייסים, לשבש מערכות ולהכשיל פעילות התקפית.

ההצהרות הרוסיות הובילו את ארה"ב להתערב, באיחור של שבוע, במשבר באזור. אחרי שמיהרה להבהיר כי היא לא אחראית להפלת המטוס הרוסי, נאלמה עד כה וושינגטון לחלוטין. סביר שמישהו בירושלים עשה במהלך החג כמה טלפונים והעמיד את הבית הלבן על חומרת המצב.

ספק אם הצהרותיו של היועץ לביטחון לאומי בולטון ישנו את המדיניות הרוסית, אבל הן מבהירות שישראל לא לגמרי לבדה במערכה - בדגש על ההודעה הדרמטית שהכוחות האמריקניים לא ייצאו מסוריה כל עוד איראן פועלת מחוץ לגבולותיה )כלומר בסוריה ובעיראק(.

ולמרות זאת, הבעיה העיקרית היתה ונותרה של ישראל. מאז התק רית בשבוע שעבר לא יוחסו לישראל תקיפות בסוריה, וסביר - בניגוד להצהרות הפומביות כי המדיניות לא תשתנה - שהתקופה הקרובה תהיה עצבנית ומעוטת פעילות.

בזמן הזה יידרש הדרג המדיני, שעד כה נמנע מהתבטאויות, לנסות ליישר את ההדורים עם מוסקבה. שיחת נתניהו פוטין אתמול היתה צעד בכיוון הזה, אבל ספק אם בכך תיסגר הפרשה.

ספיחי הפלת המטוס ילוו את כל הפעילות בצפון בעתיד הנראה לעין. אין ספק שטהרן תנסה מעתה להקשות עוד יותר על ישראל - ולסבך אותה שוב עם רוסיה. זה יחייב הידוק עתידי של התיאום בין המנהיגים ובין הצבאות )אולי בהארכת משך ההודעה המוקדמת(, וגם הרבה מאוד מזל, כדי שישראל לא תמצא את עצמה שוב בין הכוונות של מוסקבה.