של מי המחסום?
מחסום הוא מכשול המו צב בדרך ומונע מאדם, או מקבוצה, להגיע אל היעד. הוא יכול להיות פיזי או מנטלי, והקיום שלו יכול להיות אובייקטיבי או סו בייקטיבי לחלוטין, בעיני המתבונן בלבד. בכל מקרה, הוא נתפס ככזה שאם רק יוסר, היעד יהפוך למושג.
קל לנו לזהות חוסר הצלחה, כמו הזוגיות שרצינו או כשהעסק שלנו לא עונה לציפיות. אנחנו יודעים גם למ נות את השאיפות הלא ממומשות שלנו - לקנות דירה, למצוא בן או בת זוג, לצאת לטיול בחו"ל, ללמוד, למצוא עבודה טובה יותר ומתגמלת יותר... אלא כשאנחנו לא משיגים את הדברים, אנחנו מאמצים סיבות לחוסר ההצלחה, וכאן הזיהוי שלנו כבר בעייתי הרבה יותר. אבל לומר לעצמנו מה אנחנו בדיוק רוצים זו בהחלט התחלה נהדרת וכלל לא מובנת מאליה.
מוותרים לעצמנו
במקרים רבים אנחנו מוותרים על הרצונות שלנו ועל השאיפות שלנו בכך שאנחנו בעצמנו מציבים מחסו מים כבדים בדרך להשגתם. "נולדתי כך", "אני לא אוכל להיות כזה", "אני לא מספיק מוכשר בשביל ..."הז אלו סוגי הסיבות שאנחנו בעצמנו נות נים לחוסר ההצלחה שלנו, ובכך אנחנו מרחיקים את האפשרות שבכלל ננסה להשיג אותה.
התחנה הראשונה בדרך לפריצת המחסומים המונעים מאיתנו לממש את הרצונות שלנו היא זיהוי אותם מחסומים ובחינתם.
אני אישית פגשתי את המחסום שלי בגיל צעיר, בתחילת גיל העשרה. כמי שאובחן כסובל משיתוק מוחין אמרו לי שאין טעם לנסות ללמוד למבחני תעו דת הבגרות. "אתה לא תצליח ללמוד למבחנים האלה", אז אמרו. אולם אני התקוממתי נגד הקביעה. שאלתי את עצמי, למה שלא אצליח ללמוד?! זה כמו שאמרו לי שלא תהיה לי זוגיות נורמלית. לא קיבלתי את זה. הבנתי שזה מחסום, אבל לא בהכרח שלי. האם אני צריך לוותר על כל מהלך החיים הנורמליים רק מכיוון שאני סוחב רגל אחת והיד שלי קצת קפוצה?
אנשים בעלי כוונות טובות שתלו בי את המחסומים שלהם. הם הסבירו לי שזה בלתי אפשרי בשבילי להצליח בכל מיני דברים שהם מובנים מאליהם לאחרים. הם ניסו למנוע ממני אכז בות, למנוע ממני להציב לעצמי יע דים שלא אוכל להגיע אליהם ולמנוע ממני אכזבות.
במובנים רבים כל אותם אנשים באמת עזרו לי, אך לא בדרך שהם חשבו. כל אותם הסברים שהיה להם פוטנציאל לסרס את היכולות שלי, עשו את ההפך. הדברים שלהם דר בנו אותי לנסות יותר ולהוכיח שאני יכול. היה לי על מה להסתמך, כמובן. מאז שאני זוכר את עצמי התגברתי על מחסומים. הנכות המולדת שלי גרמה לסביבה להסביר לי שאני לא יכול, ואמא שלי דרבנה אותי להראות להם שאני כן יכול. אחרי שמצליחים בכך כמה פעמים מבינים ש"אתה לא יכול" - זו רק דעה ולא קביעה.
נכון, היה לי קשה וזה דרש הרבה יותר ממה שזה דורש מאחרים. הש קעתי המון, אבל הצלחתי. עברתי את מבחני הבגרות, חוויתי מערכות יחסים, והאחרונה שבהם הבשילה לנישואים מוצלחים.
אף אחד לא היה מתפלא לו נכ שלתי בכל חיי, בצל "המחסומים" שהוצבו לי. אולם אני הבנתי שמח סום מעכב, לא בהכרח עוצר. ההבנה הזו עושה את ההבדל.
ההתמודדות שלי הפכה לעוצמה שבעזרתה אני עוזר כיום לא רק לע צמי, אלא ליחידים ולחברות. אני יודע לשאול את השאלות הנכונות לזיהוי "מחסומים" בחיי הזולת. אחרי שאנ חנו מזהים את המחסומים אנחנו בו חנים יחד את טיבם. אנחנו שואלים, מי הציב אותם? מה אנחנו מלבישים עליהם בנוסף? באיזו מידה אנחנו מש תמשים בהם כדי להימנע מהתמודדות?
תהליך הבחינה הזה הוא בעצם תה ליך של פירוק המחסום, או מציאת דרכים עוקפות.