מגדלור ספרותי של עשייה חברתית
דויד פרץ נפרד מידידתו, החוקרת ועורכת הספרות נעמה צאל, שהלכה השבוע לעולמה
"תמיד ואני רוצה לכתוב, שאולי ספרות נכתבת
עם סימנים כחולים בשפה. שאולי אין ספרות בלי סימנים כחולים בשפה. שספרות נכתבת אחרי שמקבלים מכה בשפה". נעמה צאל.
גם למנוסים שבטייסים קל לטבוע בים הלבן שבין המילים. ליצור אדוות פרשנות ממילות אחרים, לתור את קרקעית הסתור שבנסתר. להי פוך מילים לנדבכים שמהם נבנים סולמות האגו, לבנות תילים ואנדרטאות להתפאר.
רשמית, נעמה צאל היתה חוקרת ספרות; מעי שית, היא היתה סיפור בלתי פוסק של עשיית שינוי בעולם דרך מילים.
השבוע הלכה צאל לעולמה בגיל ,39 והותיי רה חור גדול בהווה, ובעתיד הספרות העברית.
הכרנו במסגרת עבודתנו המשותפת במכללת ספיר. נעמה לא ראתה במגדל השן מטרה, אלא אמצעי, מגדלור שממנו שלחה ידיים סקרניות ועמלות אל העשייה החברתית, ביקורת התרבות וחידוש פני הפריפריה. ביחד ולחוד הפקנו כנסים אקדמיים שעסקו בקשר בין המציאות לייצוגיה האמנותיים, ובין ייצוגים אמנותיים למציאות.
התחברנו סביב אמונה משותפת שכדי ליצור שינוי במקומות שבהם הזהות חלקית וחסרה, יש לבנות זהות חדשה מסיפורים. חיפשנו ליצור את הקשרים בין העולם שבחוץ אל המילים שבפנים, שהדברים הטובים שהכרנו לא יישארו נחלת מעי טים. קיווינו שהמילים ייצאו מחוץ לכותלי בית המדרש כדי לעמוד ולהתחבר בשמש הקופחת בשדרות, בדימונה, בירוחם ובאופקים.
בדרכה השקטה האמינה צאל בספרות של סיי מנים כחולים בשפה, שמותירה את שקע המכה הצורבת בשפתי המציאות. האמינה, ועשתה מציאות מאמונתה.
תלמידיה הרבים הכירו מרצה אהובה ונערצת שנראתה כתלמידה עד שהחלה לדבר בהתפעי מות, וחיברה בין ידע המקום למציאות הזמן. מי שישב בהרצאותיה חש שהלהט השקט שבו דיברה על ספרות חתך את חלונות הכיתה ויצר הצבעה ישירה על המציאות שבחוץ.
"אני חושבת שאין דבר כזה, ספרות בורגנית. כי אין ספרות שאיתה אפשר להתכרבל על ספה. על ספה מתכרבלים עם סיפורים, אבל לא עם ספרות. כי ספרות לא באה לספר לנו סיפורים. ספרות נועדה לגרום לנו לחשוב על האופן שבו אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים".
צאל יזמה וערכה את ספריית "המעבדה" לסי פרות ניסיונית, סדרה לספרות ישראלית מקורית בהוצאת רסלינג. בין הסופרים שערכה - שמי עון אדף, רונית מטלון, וספרה של תהילה חכיי מי, "חברה", בעיניי מהחשובים בספרים שיצאו בעברית בשנים האחרונות. צאל העזה ללכת רחוק מעבר לכותבים הידועים, וערכה גם שני ספרים של תופעת ספרות מוזרה ומרתקת המי תכנה - עיגול שחור. סופר או סופרת אלמוניים, שעברו בזכותה מעולם הרשת אל כריכת הספר. על עבודתה זכתה בפרס שרת התרבות והספורט בתחום העריכה הספרותית.
כשמה כך היתה, נעימה. חיוך עדין ממסגר בחן את השקט האצילי שבו התנהלה ופעלה. השבוע התגלה כמה רחוק נגעו חייה בחיי קרובים ורחוי קים. תלמידיה זכו למרצה נהדרת שלימדה את מה שאהבה, אהבה את מי שלימדה. עמיתיה זכו בחברה נדירה, בעלת תבונה עמוקה ומאתגרת. עולם הספרות זכה בשלל מעשיה, ועתיד לזכות גם בספר מסות מפרי עטה.
חפשו ברשת את השיחות החכמות שניהלה עם יוצרים, אולי תתפעמו מיופי כתיבתה, תצטעי רו על גודל האובדן, אך גם תדעו כמה גדולים וייחודיים היו המילים שמהן יצרה את חייה, איזה סיפור נהדר הגיע השבוע אל סופו השברירי.
"הספרות לא מבינה בכלל, מה זה, 'מחלימה במלואה'. כי אנחנו בני אדם. ואנחנו כל כך שבריריים. וזה בדיוק מה שהספרות באה לספר לנו, בדרכים שונות ומשונות, דרך המון סוי גים של סיפורים. שאנחנו בני אדם. ואנחנו כל כך שבריריים", כך כתבה נעמה צאל במאמרה האחרון, שיתפרסם בגיליון הקרוב של כתב העת לספרות ."!וה"