לגנץ יש הרבה מה להפסיד אם יפרוש

אחרי שברגע האחרון העדיף שלא לנצל את תחנת היציאה לצאת לבחירות, מתלבט ראש הממשלה בשאלת השימוש בנקודת היציאה הבאה - 23 בדצמבר, המועד האחרון הבא להעבב רת תקציב. אלא שאחרי ההתרחשויות האחרונות בכחול לבן, ייתכן ששוב לא יצטרך נתניהו להתלבט. שותפיו הם שיעשו בשבילו את העבודה ויפרשו.

לפי תגובות הליכוד מהיממה האחרונה, נראה שלא סתם מנסים שם ללבות את האש ולדחוף את כחול לבן החוצה. אבל פשוט זה לא יהיה. לבני גנץ ולחבריו יש הרבה מאוד מה להפסיד אם יפרשו כעת.

ההצבעה על החוק לצמצום ההפגנות היתה קו פרשת המים של מפלגת האווירה ששאבה את קולות השמאל בהיקפים חסרי תקדים אל מול מפלגות אווירה שקדמו לה. בני גנץ, שניסה בעת הרכבת מפלגתו להכין את הסלט הצבעוני והיפה ביותר מהמרכיבים שעמדו לרשותו, רואה עכשיו בעינים כלות את הפרטים המעורבבים מתחיב לים להסתדר בקבוצות של זהויות ברורות. האגף השמאלי באטרף. קולות הפרישה שם רמים וברורים. בחלק הימני יותר מבקשים לשמור על סבלנות ולהמתין. גנץ נוטה באופן מובהק לקבוצה השנייה, אבל מנסה בידו האחרת איכשהו לרצות גם את הראשונה.

פרישה מבחינתו תהיה אסון. הוא ייתפס אשם במערכת בחירות בזמן הקורונה, כשבינתיים כל מוקדי הכוח, מהמשפטים ועד התקשורת, יוחזרו לנתניהו. הוא מבין את זה וכך גם רוב חבריו, אבל בצד השמאלי העניינים מגיעים לסף רתיחה. הבטן, הבייס, השכנים, המכרים ובני המשפחה כבר לא מסוגלים להיות חלק מהממשלה הזאת. הסיטואציה שאליה נקלע גנץ בלתי אפשרית. עוד פרישה אחת או שתיים במוב דל אסף זמיר, וכל מגדל הקלפים שבנה מתמוטט לו על ראשו. אם עד היום ידע לרצות את חברי מפלגתו באמצעות סרטונים, ציוצים והצהרות ריקות - החל מהשבוע כל זה כבר לא רלוונטי. גנץ צריך הישג שמאלני מרשים ומהדהד, אולם כזה, לעת עתה, לא נראה באופק.