"היתה תקווה, ואז הגיע הסגר"
עברי לידר הספיק להופיע כמה פעמים מול קהל בהתאם להנחיות התו הסגול, רגע לפני הסגר, ואז זה נפסק ● הערב הוא יופיע שוב בלי קהל במסגרת שידורי "זאפה לייב" בקשת 12 ● "מבאס אותי שאנחנו נענשים על משהו שהוא לא שלנו", אומר לידר
עברי לידר הוא בין הזמרים הבודדים שהספיקו בשבועות האחרונים להופיע מול מאות אנשים ולהרגיש כמעט כמו פעם, בימים שהתקהלות עוד לא נחשבה למילה גסה.
לידר הופיע חמש פעמים בהיכל התרבות בתל אביב, בהרכב אינטימי, בהופעות שהוקדשו לזכרו של הגיטריסט יונתן פריג', שהלך לעולמו במפתיע במאי האחרון בגיל .41 לאחר מכן הופיע לידר פעמיים באמפי וואהל, במופע גדול עם כל הלהקה שלו. ואז הגיע הסגר, ושוב אין אפשרות להופיע מול קהל.
הערב 23:00־ב יעלה לידר על הבמה של מתחם הזאפה לייב בפארק הירקון ויופיע מול פארק ריק. המופע יועבר בשידור חי בקשת 12 במסגרת שידורי "זאפה לייב".
"ההופעות באמפי וואהל היו מדהימות, מהממות, כיפיות, עם אנרגיה מעולה", אומר לידר. "זה שהקהל ישב בקפסולות לא הפריע לנו, ואני חושב שגם לא לו, כי בסוף זו המוזיקה, והביחד הזה, וזה היה מאוד חזק. היתה תקווה גדולה שהנה אנחנו מתקדמים לאיזה מקום מסודר, שיש דרך להופיע, שפיצחנו את זה. ההופעות הוכיחו את עצמן כמסודרות, כבטוחות, אנשים ישבו עם מסיכות, לא רצו לבמה, היתה התנהגות מתורבתת ויפה. מבאס אותי שאנחנו נענשים על משהו שהוא לא שלנו". לדברי לידר, "הסגר מבאס. ולא רק עבור עולם התרבות. אני לא רואה את העולם רק דרך הפריזמה הצרה שלי. אכפת לי מכל האנשים שעובדים וחיים פה, מכל מי שמוצא את עצמו סגור ובלי עבודה. הניהול הזה של לפתוח, לסגור, לפתוח, לסגור נותן תחושה של חוסר שליטה וחוסר תכנון. הסגר לא שם את הדגש על המקומות הבעייתים, ויש בזה משהו מסוכן מאוד
נפשית וכלכלית. יחד עם זאת אני לא מנהל את המשבר הזה וקטונתי. אני יודע עד כמה זה קשה לנהל".
אתה דווקא נפגשת עם ראש הממשלה שמנהל את המשבר.
"נכון, וברור לי שזו עבודה קשה לנהל דבר כזה ולקבל את ההחלטות הנכונות, אבל אני גם חושב שהשיטה הזאת של סגר טוטאלי היא מאוד קיצונית, וקיצוניות היא אף פעם לא דבר טוב. זה יוביל אותנו למקומות בעייתיים".
החברה הישראלית כבר נמצאת במקומות בעייתיים. פילוג, קיטוב והרבה מאוד מאבקים פנימיים.
"זה נורא מצער אותי. אנחנו נהיים קיצוניים ואגרסיביים יותר, כי קשה יותר, רואים פחות עתיד, זה מלחיץ. אתה מסתכל קדימה ושואל מה יהיה עם העתיד שלי. הרבה פעמים אנחנו מחפשים אשמים ומוצאים את זה באנשים שהם לא כמונו. הרבה יותר קל להסתכל החוצה ולהגיד מישהו אחר אשם, כי הוא לא אני, וזה חבל. אנחנו צריכים קולות שידברו דווקא על המקום המאוד משותף הזה, הקלישאה שכולנו ביחד היא לא קלישאה, זה יותר נכון מאי פעם. אין לקורונה חוקים. יום אחד אתה נשיא ארה"ב ויום למחרת אתה נדבק בווירוס. אף אחד לא חסין".
לפחות קיבלת זמן איכות עם הבן שלך.
"לפני שבוע אלבי היה בן שנה, ואין ספק שהקורונה נתנה לי מתנה אחת וזו חופשת לידה ארוכה. זה ִאפשר לי להיות עם אלבי בהרבה רגעים שלא הייתי יכול להיות איתו במצב רגיל". ומה עם המוזיקה? "אנחנו עובדים כל הזמן. מתחילה להיות איזו הסתגלות למצב. לאחרונה הופעתי בכמה אירועי זום מאוד כיפיים ויפים לחברות. את רואה פתאום אנשים בבית. זה קטע לנגן לאנשים כשהם בסלון שלהם, יש איזו נינוחות מדליקה. הוצאתי בתקופת הקורונה את השיר 'המזרח התיכון', שהצליח, וזה היה עונג גדול. יש עוד דברים על הפרק. אני גם עובד על ספר יחד עם אמא שלי, שירים שלה וצילומים שלי. ואני עובד על פרויקט ילדים יחד עם אחותי".
אתה מצטלם בימים אלה ל"מחוברים".
"נכון, זו חשיפה שאני לא רגיל אליה, אבל זה מעניין ומלמד אותי דברים על עצמי. אני חושב שזה יציג בעיקר את איך שאני חי, את המחשבות הקטנות שאנשים לא מכירים, איך אני לפני הופעה, דברים קטנים על המשפחה. אני לא מהאנשים שמדברים הרבה לסטורי שלהם, ואני לא מת על סושיאל מדיה, אבל הפורמט של 'מחוברים' יותר דומה לסרט דוקומנטרי, שמתאר תהליכים בצורה מעמיקה יותר, זה מרגיש לי יותר נוח".