"יכול להיות שנרוויח רופאים מנוסים יותר"
פרופ' קרל סקורצקי, דיקן הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בצפת
"טודנטים אנחנו 'זורקים למים' את הס
והמתמחים מוק דם מהרגיל. כמובן, עם הכשרה מתאימה והכוונה. לכן אני לא מו דאג", אומר פרופ' קרל סקורצקי, דיקן הפקולטה לרפואה ע"ש עז ריאלי של אוניברסיטת בר אילן, בצפת. לדבריו, "לא ייצא פה דור של רופאים פחות מנוסים, אולי ההפך. זה קשה כי צריך הרבה יותר משאבים, אבל אני רואה שסטאז'רים ומתמחים שחשבנו שיישחקו מהר - אינם נשחקים".
הוא מצביע על סוגיה מעניינת שקורית בבתי החולים ומשרטטת את ההבדל בין הרופאים שהוכשרו בעבר לאלו שמוכשרים היום. "עד עכשיו כשסטודנט לרפואה נכנס למחלקה הוא היה רואה רופא בכיר ומנוסה שדי בטוח בעצמו. הרופא הזה הרי מכיר מה זה התקף לב, אס תמה וכדומה. הוא היה רואה ברופא הבכיר סמכות. כיום, הקורונה זו מחלה שהרופא הכי בכיר או מנוסה בעולם לא מכיר ולא פגש. כלו מר, לרופא הבכיר אין יותר ידע על האופן שבו מטפלים בקורונה".
לדבריו, "יש אי ודאות וחוסר במידע שעלול לגרום לחרדה, כי אין דרך לדעת איך לקבל את ההחלטה הטובה ביותר, אין שום ספר ואף אחד לא ראה משהו זהה". שינוי נוסף שעליו הוא מדבר: "כל סטאז'ר או מתמחה יודע שהוא צריך לדאוג קודם כל למטופלים שלו, על זה הוא נשבע. עכשיו עם הקורונה הוא גם צריך לדאוג לע צמו ולמשפחה שלו ולראות שהוא לא מכניס את הנגיף הביתה".
זו שנה מיוחדת עבור הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן, כיוון שהשנה סיימו את לימודי הרפואה בפקולטה בגליל 109 סטודנטים - המחזור הגדול ביותר שסיים מאז הקמת הפקולטה.
"הרופאים שיוצאים מאיתנו בשנה האחרונה חושלו בעבו דה בשנה לא רגילה. הבוגרים שיוצאים לשטח מוכנים יותר מאי פעם, הם התנסו באופן קלי ני, מכורח הנסיבות, בשלב הרבה יותר מוקדם מהצפוי", הוא מסביר.
"לימודים לכל החיים"
לדבריו, תקופת לימודי הרפואה נמשכת לאורך החיים המקצועיים ולא תמה לעולם: "תקופת המגיפה חיזקה זאת, ולמדנו שיעור בצ ניעות וענווה. הסטודנטים עבדו בצמוד לרופאים בכירים, שגם בע צמם לומדים ומתמודדים עם המ גיפה החדשה שפקדה את העולם".
עם זאת הוא מוסיף: "יש את גרים קשים בלימודי רפואה, את החלק העיוני פחות טוב ללמד בצורה מקוונת - אבל זה אפש רי. החלק המאתגר הוא המעשי, לקחת סטודנט וללמד אותו איך לעשות בדיקה פיזיקלית כשהוא צריך להגן על עצמו".
הדבר שהכי מטריד אותו כעת: "בעיניי הדבר המטריד הוא מחלות הרקע הכרוניות, שאינן מקבלות מספיק תשומת לב ונופלות בין הכיסאות. כל הסיפור של איזון מיטבי של סוכרת, בדיקות מעקב של סרטן ורפואה בקהילה - אנ שים מפחדים להגיע, או שהצוות שאמור לטפל בהם נכנס לבידוד. אסור לשכוח את התחלואה הרגי לה שפוקדת את האוכלוסייה והיא לא בהכרח מקבלת תשומת לב".