לא נעלמה הלכידות?
דליה גבריאלי נורי
מלחמת יום כיפור היתה שעתה היפה של הסולידריות החברתית בישראל. אלפי מתנדבים הציפו את מדשאות תל השומר עד כי בית החולים נאלץ לפרסם הודעה שאין צורך. גברים בגיל גיוס ששהו לצורכי לימודים בחו"ל התייצבו בלא צו קריאה בנמל התעופה לוד ומשם הועברו ישר לחזית. הערבים אזרחי ישראל השתרכו בתורים ארוכים לתרום דם לחיילינו, והחרדים קיימו משמרות תפילה רצופות מול הכותל. יהודי התפוצות אספו בתוך שלושה שבועות סכום חסר תקדים לטובת ישראל. זובין מהטה, דני קיי ורבים אחרים הופיעו, חינם אין כסף, בהיכל התרבות.
מלחמת יום כיפור, שהפכה לאחרונה לבת זוגו האופ נתית והטרגית של משבר הקורונה ומרבה לעורר הש וואות, הצליחה להוציא מהעם רגעים טובים. אולי כד רכן של מלחמות. צרות החולין נעלמו, שנאות, קנאות וחשבונות קטנים פינו מקומם לדאגת אמת משותפת לחיילים בחזית ולגורל המדינה. מדעני המדינה הס בירו כי נוכח אויב חיצוני אנחנו מתלכדים. החוקרים הביקורתיים הוסיפו שמלחמות ואויב חיצוני מבטיחים לשלטון שקט ונאמנות.
התיאוריה הנושנה הזאת על אודות כוחו המאחד של האויב המשותף היתה נכונה עד שבאה הקורונה. אפשר היה לחשוב שהקורונה זומנה לנו מלמעלה כדי לאחד ולאחות את השסעים. בעשורים האחרונים השבטים מתרחקים זה מזה, מרבים מדון, מרבים לשים רגליים. הבה נמצא אויב שיעמוד מול כולם ומולו נשוב להרגיש עם אחד, לב אחד. למי יש כוח לריב ולשנוא כשבתי החולים קרובים מתמיד לנקודת האי ספיקה?
אבל תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. ככל שגדלה והת עצמה הקורונה בארצנו כך הלכה והתמעטה הסולידריות החברתית. קווי התפר הדקים האוחזים את החברה היש ראלית החלו להיפרם. חרדים, ערבים, תומכי נתניהו מול מתנגדיו. איך הפכה הקורונה לאויב נכלולי שרק מלבה פיצול ושיסוע? מדעני המדינה עוד ישפכו על כך קול מוסים של דיו. בשלב זה אני יכולה להציע שתי סיבות.
הסיבה הראשונה היא שלמצרים ולסורים שהפתיעו ביום כיפור, היו פנים והיו מנהיגים, הם היו "הרעים". כדי להתאחד מול אויב, הוא צריך להיות אנושי. אי אפשר לשנוא וירוס, אבל נוח להאשים אחרים, את החרדים שרוצים להתפלל או את המפגינים שרוצים להפגין כדי להתאחד מול אויב הוא צריך להיות אנושי. אי אפשר לשנוא וירוס. אפשר להאשים את עצמנו שאיננו מקפי דים על עטיית מסיכות, אבל נוח הרבה יותר להאשים אחרים. אפשר להאשים את החרדים שרוצים להתפלל בבית הכנסת, את המפגינים שרוצים להפגין, את הע רבים שרוצים להשתתף בהילולות חתונה. מעל הכל, אפשר וכדאי להאשים את הממשלה והכנסת שבימים אלה מתגלות בחולשתן. מיום ליום הלך והתברר כי הקורונה היא בעצם לא אויב חיצוני. היא האויב מבית.
הסיבה השנייה לאופי המפורר של הקורונה נגזרת מכך שהיא אינה פועלת באופן שווה נגד כולם, ומולה אנחנו לגמרי לא עם אחד. צעירים שלא אכפת להם מול קשישים פגיעים; בריאים לעומת הסובלים ממחלות רקע; אלה שעבודתם חיונית ושכרם משולם אל מול מיליון חל"תניקים ומפוטרים.
הקורונה מסוכנת משום שהיא אינה רק אויב ביולוגי. הקורונה היא גם אויב חברתי. היא פוערת פערים ומח דדת את ההבדלים בין דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, עשירים ועניים, בריאים וחולים, צעירים וקשישים. הקורונה היא גם האויב האורב בתוכנו.