שחורציאניטיס בראיון בלעדי ל"ישראל היום": "מתכוון לפרוש"
בגיל ,35 אחרי קריירה בת 20 שנה, סופוקליס שחורציאניטיס מודיע בראיון ל"ישראל היום" על כוונתו לפרוש מכדורסל ● "בייבי שאק" נזכר בהתחלה ("לא חשבתי שאהיה מקצוען") ● בתקופה תחת בלאט במכבי ת"א ("אוהב אותו מעומק ליבי") ● ובמרדף אחרי אוהד הפועל ת"א ("אם אתקל בו - א
בחמש השנים האחרונות פתח סופוקליס שחורציאניטיס את עונות הכדורסל בשלב מאוחר. בחלק מהמקרים הוא מצא קבוצה הרבה אחרי שהליגה החלה, ולעיתים, למשל אשתקד, הוא חתם בקיץ בשורות העולה החדשה יוניקוס, אבל נכנס לכושר משחק רק כעבור כמה חודשים.
בקיץ האחרון הענק היווני לא חתם בשום קבוצה, וכעת, בראיון בלעדי ל"ישראל היום", הוא מודיע: "כנראה לא אמשיך לשחק עוד. העונה האחרונה הסתיימה מוקדם, כך שהיה לי הרבה זמן לחשוב ולהתאים את עצמי למצב החדש. אני עדיין חושב על זה, אבל כנראה לא אשחק עוד. היתה לי קריירה בת 20 שנה, אז אני בסדר עם זה".
מתי ידעת שאתה רוצה להיות כדורסלן מקצועני?
"אף פעם לא ישבתי ואמרתי 'אני רוצה להיות שחקן כדורסל', זה פשוט קרה. שיחקתי הרבה עם חברים בעיר הקטנה שגדלתי בה (קבאלה; י"מ), אבל אף פעם לא חשבתי שאשחק כדורסל מקצועני. חשבתי שאסיים את בית הספר כמו כולם ואמשיך ללימודים. זה בדיוק כמו ששיחקתי שחמט, אף פעם לא חשבתי שאהיה שחקן שחמט מקצועני. רק אחרי כמה שנים התחילו להזמין אותי למבחנים לנבחרות, ובלי ששמתי לב, בגיל ,15 הפכתי למקצוען. חתמתי על חוזה ראשון ושיחקתי משחקים אמיתיים. אני זוכר שקיבלתי זימון לנבחרת יוון
ופתאום שיחקתי עם השחקנים שהיו לי פוסטרים שלהם על הקיר בחדר".
היום אתה מתנשא לגובה של 2.06 ושוקל 156 ק"ג. כנער, איך היה לגדול קצת שונה מאחרים?
"למען האמת, לא הייתי גדול מדי כשהייתי צעיר. הייתי גבוה, אבל לא עצום. אני זוכר שבשנה הראשונה, זה היה בחורף, לא קמתי מהמיטה במשך שבוע כי כאבה לי הברך. כשיצאתי מהמיטה, שמתי לב שהצלחתי להטביע בקלילות, בעוד לפני הכאבים האלה הצלחתי בקושי. גבהתי בערך בעשרה ס"מ בשבועיים. הברך הרגה אותי - ולפתע גבהתי. מהנקודה הזאת התחלתי לגדול במהירות, גם העליתי מסת שריר. הייתי עדיין ילד, אבל חזק וגדול הרבה יותר מכולם. אני לא זוכר מקרים שצחקו עלי, למזלי היו לי חברים נהדרים. דווקא היו מקרים שילדים קראו לעברי בוז בגלל הצבע שלי. החלק הכי גרוע אצל ילדים זה שהם מוצאים מהר מאוד את הכאב הגדול ביותר שלך. הדרך שלי להתמודד עם זה היתה לזכור תמיד שהם רק ילדים".
ואיך היו התחושות לגדול כנער שחור ביוון?
"הייתי שונה. לא הייתי נורמלי כי הייתי יווני שחור, אבל בסך הכל יש לי חוויה טובה מאוד ביוון. אף פעם לא באמת ספגתי משהו רציני בגלל צבע העור שלי. קראתי פעם שאף אחד לא נולד גזען, הם פשוט מקבלים את ההתנהגות הזאת מהסביבה. אז מה שצריך לעשות זה לגדל ילדים כמו שצריך ולהסביר להם שכל בני האדם שווים. זה עצוב מאוד מה שקורה בארה"ב או בכל מקום אחר בעולם. כשהייתי ילד, הייתי חייב להיות דומיננטי ואלים במשחקים כי פשוט סימנו אותי, אבל אני לא רוצה שזה ישמש דוגמה עבור אחרים. אני רוצה שהילדים שלי יהיו רגועים ויהיו מסוגלים לדבר על דברים ולא יצטרכו להשתמש באלימות".
"הקבוצה המועדפת? מכבי של "2014
בקיץ 2010 חתם סופו במכבי ת"א והביא איתו הרבה סימני שאלה. אף אחד לא פקפק בכישרון שלו מתחת לסלים, אך בהתחשב בעברו ההתנהגותי והפיזי, רבים טענו שמדובר בסיכון גדול מדי. לדיוויד בלאט היו תוכניות אחרות.
"כיבדתי מאוד את דיוויד", הוא אומר בתגובה לבקשה שלי שיכניס אותנו לתוך העבודה המשותפת שלהם, "מהיום הראשון הוא הסביר לי בדיוק מה הוא רוצה ממני ומה הוא צופה שנצליח להשיג יחד. הוא מאמן מצוין ואדם ענק. היו לנו הרבה שיחות על מה חשוב במשחק. היה לנו קשר טוב, כי הוא ידע שהעניין הוא לא מספרים, אלא שאני יודע לעשות מה שצריך כדי לנצח. היו לנו עניינים בינינו שהכנסנו למשחק וקראנו להם 'נקודות אדומות' - דברים שלא רואים בסטטיסטיקה, כמו סגירה לריבאונד ודברים קטנים שהוא רצה ממני וכיבדתי אותם. אני מאמין שזו הסיבה שכל הקבוצות שלו תמיד מוכנות ברגעים החשובים ושהשחקנים שלו תמיד עושים את הדברים הנכונים. אני אוהב אותו מעומק ליבי".
במהלך השנים הרבה שחקנים ניסו לעצבן אותך עם עבירות קטנות. איך התכוננת לזה?
"זה היה באמת קשה. אני יודע שאתגעגע לכדורסל, אבל לדברים האלה ממש לא. אני לא חושב שיש הרבה שחקנים ששרקו להם לעבירות כמוני. אני לא מאשים שופטים או אף אחד אחר, אבל הרביצו לי הרבה. כבר מגיל 15 המאמנים שלי היו מרגילים אותי לחטוף מכות. הם שמו אותי לבד בצבע עם שלושה שחקנים ואמרו לי להתגבר עליהם ועל הסיטואציה. זה סיפור הקריירה שלי. בדרך כלל הצלחתי לעמוד בזה. בעונה האחרונה שלי במכבי ת"א הייתי קצת פחות רגוע".
אתה בטח מדבר על הרגע שבו עלית ליציע ורדפת אחרי אוהד הפועל ת"א שקילל אותך. "בחברה ובאנושות יש קווים ברורים שאנשים אמורים לדעת שאסור לחצות. אם מישהו יודע ששחקן לא רגוע, זה לא אומר שהוא
יכול לנצל את זה.
על התקרית עם אוהד הפועל ת"א: "במהלך הקריירה קיללו אותי, את אמא שלי, את אשתי ואת כל משפחתי, אבל מעולם אף אחד לא קילל את הילדים שלי בפניי, בייחוד כשהם היו אז תינוקות"
"כבר מגיל 15 המאמנים שלי היו מרגילים אותי לחטוף מכות. הם שמו אותי לבד בצבע עם שלושה שחקנים ואמרו לי להתגבר עליהם ועל הסיטואציה. זה סיפור הקריירה שלי. בדרך כלל הצלחתי"
במהלך הקריירה קיללו אותי, את אמא שלי, את אשתי ואת כל בני המשפחה שלי, אבל מעולם אף אחד לא קילל את הילדים שלי בפניי, בייחוד כשהם היו אז תינוקות. אם אראה את האיש הזה עכשיו, מן הסתם אקרע אותו, גם אם הוא יגיד שהוא מצטער וכל זה. זה היה הדבר הכי גרוע שחוויתי בחיי, הכי גרוע. גם עכשיו כשאני חושב על זה אני רועד. מעולם לא ראיתי מישהו אומר דברים כאלה".
הזכייה ביורוליג 2014־ב היא הרגע הגדול בקריירה שלך?
"זה היה בהחלט משהו גדול. תמיד רציתי לזכות ביורוליג. בשנה הראשונה שלי בישראל הפסדנו לפנאתינייקוס בגמר, וזה היה מבאס. האליפות שלנו 2014־ב היתה מדהימה, כאילו כיפרנו במשהו. אני מאמין שהפיינל פור במילאנו הראה את המהות של הקבוצה ההיא. הקאמבק נגד צסק"א מוסקבה בחצי הגמר, ההמשך נגד ריאל מדריד והניצחון בהארכה. היו הרבה צרות בעונה הזאת - ובכל זאת השגנו משהו גדול".
בעונה שלאחר מכן הגעת עם משקל עודף ועם בעיות בעיניים, עד כדי כך שנשקפה סכנה לראייתך ולקריירה שלך.
"כן, היה שם סיפור רציני. בדרך כלל כשאני מסיים את העונה, אני נח בערך שבוע ומייד חוזר להתאמן. התאמנתי אפילו בזמן ההכנות לחתונה שלי. אבל באותה עונה, אחרי הזכייה ביורוליג, פשוט לא עשיתי כלום ולא עבדתי באותה צורה שהייתי רגיל. לגבי העיניים, הייתי צריך לבדוק את העין אצל רופא ולא בדיוק עשיתי את זה, אז המצב הפך מסוכן. למזלי, הודות למכבי ת"א ולרופאים שטיפלו בי, זה הסתדר. באותו קיץ פשוט לא הייתי מקצוען מספיק - ואלה היו התוצאות".
למה עם דיוויד בלאט הצלחת ועם פיני גרשון באולימפיאקוס הדברים לא עבדו?
"בלאט הוא טוטאלי עם השחקנים, עושה איתם עבודה מנטלית נהדרת. פיני הוא מאמן מסוג אחר, אסטרטג מצוין. הדרך שבה הוא רואה את המשחק ומגיב במהלכו היא אדירה, אחד הטובים שראיתי. אלא שלגבי הגישה שלו לשחקנים, אני קצת פחות בטוח. התקשורת שלי איתו לא היתה טובה, אבל ככה זה, אתה לא יכול להיות טוב עם כולם. מובן שאין לי שום דבר נגדו".
"אף פעם לא רציתי לשחק באן.בי.אי"
אחד המשחקים הגדולים בקריירה של הענק היווני היה בחצי גמר אליפות העולם, אז קלע עבור נבחרת יוון 14
נקודות ב־71 דקות והדיח את ארה"ב הגדולה של לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש. "כולם ביוון משוגעים על המשחק הזה", הוא נזכר, "זה אחד המשחקים החשובים בהיסטוריה של הנבחרת שלנו, ואני שמח שיצא לי להיות חלק מההיסטוריה הזאת. עד היום אני לפעמים צופה במשחק".
מאז שהיית צעיר השוו אותך לשאקיל אוניל וקראו לך "בייבי שאק". יצא לך לדבר איתו על זה?
,2009־ב" כשהייתי באולימפיאקוס, שיחקנו בארה"ב נגד קליבלנד, ואני זוכר שכולם התבדחו שאם שאקיל ישמע שקוראים לי 'ביביי שאק' הוא יהרוג אותי במשחק. הייתי מודאג מאוד, כי בדיוק נקעתי את הקרסול ולא רציתי צרות איתו. כשהגענו לאולם, שאקיל התחיל לשאול (מחקה את קול הבאס של שאקיל) 'איפה הבייבי שלי?'. מה שמצחיק הוא שכולם גרמו לזה להיראות כאילו ניסיתי להוכיח משהו, אבל האמת היא שהוא הרג אותי, לא הצלחתי לעשות כלום. פיזית, הכוח שלי לא הספיק. זה הרגיש לי כמו ילד שמשחק נגד שחקן יורוליג. אחרי המשחק דיברנו קצת והוא היה נהדר. הוא אמר שהייתי מצוין ושאמשיך לעבוד קשה ושככה הכדורסל".
למה לא שיחקת באן.בי.אי?
"אף פעם לא רציתי לשחק באן.בי.אי", הוא עונה נחרצות, 2006־ב" היתה לי הזדמנות להצטרף להתרשמות במחנה של לוס אנג'לס קליפרס, אבל העדפתי שלא. היה לי טוב באירופה. באן.בי.אי לא תמצא מקום עם אווירה כמו באואקה או בת"א. ברור שרוב השחקנים רוצים לשחק שם. קח, למשל, את לוקה דונצ'יץ', שהוא באמת שחקן נפלא. אחרי שהוא שיחק במקום כמו אואקה (ההיכל האולימפי של אתונה), כל דבר אחר זה כמו טיול בפארק בשבילו. אני זוכר משחקים שהרגשתי כמו בקרב, ככה רציתי לשחק כדורסל. אני זוכר שבמכבי, אחרי שהפסדנו, אנשים צעקו לי 'יאללה, סופו, הייתם צריכים לנצח', נדהמתי, ממש אהבתי את זה ונהניתי מזה. זה גרם לי לשחק טוב יותר ולקפוץ על כדורים ביד אליהו. באן.בי.אי אין את זה".
"מתפלל שנעבור את הקורונה"
סופו, בן ,35 מתגורר עם אשתו ושני ילדיו באתונה. את הראיון הוא התעקש לערוך בפארק סטרבוס ניארקוס הסמוך כדי להשגיח על ילדיו שמשחקים בזמן שאנחנו משוחחים. נראה שהשקט והמשפחתיות עושים לו טוב. כשפרצה מגיפת הקורונה, משפחת שחורציאניטיס הלכה למשפחה של אשתו, שמתגוררת בבית מרווח עם חצר גדולה, ושהתה שם במשך שלושה חודשים.
"בכל פעם שאני לוקח את הילדים לבית הספר, אני מודאג. אני מתפלל שכולנו נישאר בריאים. צריך להיות זהירים כדי לעבור את התקופה הזאת".
אתה כבר יודע מה תרצה לעשות ביום שאחרי הכדורסל?
"אשמח לעבוד עם שחקנים צעירים. יש הרבה כישרון ביוון, ואני רוצה להיות זה שעוזר לקדם ולפתח אותם. אני מאמין שאמצא עבודה בזה".