העולם עדיין לא הפנים את האיום הטורקי

טורקיה של ארדואן והאחים המוסלמים היא אויב: של מצרים, של ירדן, של ערב הסעודית ומדינות המפרץ, של קפריסין ויוון, של אירופה, של הכורדים, של כשליש מעמו שלו, של ארה"ב ושל ישראל. הערבים יודעים זאת; קפריסין ויוון נמצאות בעימות נמוך־עצימות פעיל עם ארדואן; הכורדים בטורקיה עצמה ובסוריה מרגישים את נחת זרועו; החלק הפתוח והדמוקרטי בביתו פנימה נאנק תחת אמצעי הדיכוי שלו; האירופאים מכחישים, גם במקרה הזה, את המציאות ומעדיפים לפייסו. הנשיא טראמפ עושה בעניינו את השגיאה המתמשכת והחמורה ביותר של מדיניותו באזור; ישראל לא הפנימה לגמרי את חומרת הסכנה.

טורקיה של ארדואן היא היפוכה של טורקיה הכאמליסטית: זו שירשה לפני כמעט 100 שנים את האימפריה העות'מאנית הרקובה והמתפוררת, והצעידה אותה לכיוון השתלבות בעולם המודרני, במשטר שפיתח בהדרגה סממנים דמוקרטיים. בסביבה שלגביה נהוג לטעון, בטעות, כאילו תרבותה הפוליטית מונוליתית ודטרמיניסטית, עברה מדינה מוסלמית במזרח התיכון שתי מהפכות תרבותיות במהלך פחות מ־001 שנים: זו של אטאטורק וזו של ארדואן. הראשונה בנתה את טורקיה המודרנית, והשנייה מכרסמת ביסודותיה.

הבעיה נעוצה באישיותו של השליט, באופיים של האחים המוסלמים ובחלק גדול מן החברה הטורקית: ארדואן הוא מגלומן חסר עכבות; "האחים" היא התנועה המסוכנת ביותר באזור; החברה, ברובה, לא הפנימה את הערכים שאטאטורק ניסה להנחיל והולכת שבי אחרי החזיונות המגלומניים והקנאות הדתית. סכנת "האחים" נובעת מכישרונם להסוות, כל עוד אינם בשלטון, את קנאותם מאחורי אחיזת עיניים של סגנון מתון. תעלול כזה הטעה את אובאמה לראות בשלטונו של מורסי צעד רצוי לקראת דמוקרטיזציה של מצרים. לולא הציל א־סיסי (בשיטות המקובלות באזור) משלטון "האחים", היה המזרח התיכון מידרדר לאסונות חמורים אף מאלה שידע בעשור האחרון. גם טראמפ אינו מבין את הסכנה לאשורה. לספקנים כדאי ללמוד מן הברבריות ומן החורבן שהביאו "האחים" על הישות הערבית היחידה הנתונה לשלטונם - ברצועת עזה. לא במקרה תומך בה ארדואן ולא במקרה נישאים דגלים טורקיים ברחבי הרצועה ובהתפרעויות בגבול עם ישראל. גם בערב הסעודית ובמדינות המפרץ חוששים, בצדק, מן "האחים" ומפטרוניהם בטורקיה ובקטאר.

המגלומניה של ארדואן סיבכה את טורקיה במגוון סכסוכים. במצרים ובירדן הוא אויב התומך באיומי "האחים" על המשטר. ביוון, בקפריסין, במצרים ובישראל הוא אויב החותר להגמוניה באגן המזרחי של הים התיכון, בניסיון להשתלט על הנכסים הכלכליים. במצרים הוא אויב גם בשל תמיכתו הצבאית בממשלת סראג' בטריפולי, השלטת בגבולה של לוב עם מצרים. הוא אינו מהסס להתגרות, אפילו צבאית, בשותפותיו לנאט"ו, קפריסין ויוון, בשל רפיסותה של אירופה, כשרק צרפת מוכנה לסייע להן באופן מוגבל. ארדואן גם מקיים את הכיבוש הצבאי בצפון קפריסין ב"מדינת" החסות הטורקית. בארצו פנימה הנהיג משטר מדכא, שהשליך עשרות אלפים מבני האליטות לכלא - מורים, אנשי אקדמיה, קצינים, שופטים, עיתונאים, פקידות בכירה ואנשי ציבור. הוא השליט את נאמניו במערכות החינוך והמשפט ובשירות הציבורי, זייף את הבחירות וקיבע לעצמו מעמד וסממנים של מעין סולטן. את המיעוט הכורדי הגדול מבית דיכא באופן ברוטלי, ואת ריכוזי הכורדים ומוסדותיהם מחוץ ניסה לרסק בפלישה צבאית נרחבת לצפון סוריה.

משטרו של ארדואן מהווה איום גם על ברית נאט"ו, על היציבות החברתית והפוליטית בכמה מוקדים באירופה, על אינטרסים אסטרטגיים של ארה"ב ועל צרכים חשובים של ישראל. כל אלה ראויים לדיון נפרד. מה שמקשה את מאבקן בטורקיה היא העובדה שהן לא הפנימו את חומרת האיום. מה שמקל את המאבק הוא בידודו של ארדואן - שאפתנותו הבלתי מרוסנת, הברוטליות של סגנונו ושיגעון הגדלות המנחה אותו. כל אלה מעלים אותו על הדרך שהכשילה מגלומנים אזוריים שקדמו לו - גמאל עבד־אל־נאצר וסדאם חוסיין.

המגלומניה של ארדואן סיבכה את טורקיה במגוון סכסוכים: הוא חותר להגמוניה באגן המזרחי של הים התיכון ואינו מהסס להתגרות, אפילו צבאית, בשותפותיו לנאט"ו