לפני קבינט הפיוס - להקים קבינט נימוס

כשהייתי ילד ורבתי עם אחי, היו נזרקות לחלל האוויר קללות "קלות", דרג ג', בסגנון "מטומטם" או "סתום". אמא היתה מתערבת ומאיימת במשפט הקלאסי "אני אשטוף לך את הפה עם סבון". ובכן, נדמה שכנסת ישראל צריכה לרכוש גלונים של סבון ולהעמיד לא מעט ח"כים בתור לשטיפה הפה.

כנסת ישראל מעולם לא היתה מקום רגוע, לא סתם מטבע הלשון בין שני אנשים שצועקים באותו פורום זוכה למשפט "פה זה לא הכנסת". היא ידעה ויכוחים קשים מאוד.

לדוגמה, לפני עשור התרחש אחד הדיונים הקשים במליאה אחרי שחנין זועבי חזרה ממשט המרמרה וזכתה למתקפות חסרות תקדים: "מחבלת", "בוגדת" ו"רוחי לעזה יא חאינה" אחד זכור במיוחד. נכון, מדובר בביטויים קשים מאוד, לא לגיטימיים, לא מוצדקים - אבל לצועקים היה לפחות היגיון בכעס, אידיאולוגיה. היום, לחלק מהח"כים יוצאת שפת רחוב ככה סתם בריבים פנימיים מטופשים. שפת ביבים ירודה כמו "בלונדינית מפגרת" ואפילו שורש ז.י.ן הבלתי נסבל כיכב במסדרונות כנסת ישראל. לא ייאמן.

גם אם השפה הירודה היא תקלה חד פעמית, קשה להתעלם מההידרדרות המתמשכת בניסיונות של הח"כים לקבל תשומת לב תקשורתית. פעם אלו היו קריאות ביניים אידיאולוגיות, אחר כך הצעות חוק ריקות ופופוליסטיות שתכליתן היתה אייטם בעיתון, ובחודשים האחרונים נראה שעברנו לטקטיקה אחרת - צעקות.

משפט ידוע אומר "אם תצעק - ישמעו אותך, אם תדבר - יבינו אותך", ובכן נראה שלא מעט ח"כים לא ממש מחפשים שיבינו אותם. יכול להיות שהם חושבים (במידה רבה של צדק) שוויכוחים פוליטיים בעידן הנוכחי כבר לא משנים דעות של אנשים, ימין נשאר ימין, שמאל נשאר שמאל, מה שנשאר זה לעורר מהומה, לבלוט, לצעוק, לקבל כותרת בעיתון ותמיכה בפריימריז.

גם לתקשורת יש לא מעט אשמה בזה. בשם הרייטינג, הצורך בפרובוקציה והדחף להפוך לוויראליים נותנים במה למי שיצעק, ישתולל, ויתפרץ. היום הטלוויזיה שלכם מכילה הרבה פחות בני בגין והרבה יותר אסנת מארק.

זה נורא. נבחרי הציבור הם יחידי סגולה. 120 נבחרים מתוך תשעה מיליון אזרחים. ח"כ אמור להיות דוגמא ומופת. כזה שבתחילת שנה מתרגשים להזמין אותו לבתי הספר לפתיחת הלימודים, זה שינהל שיח עמוק ומורכב עם תיכוניסטים על מדינה יהודית ודמוקרטית.

הח"כים הצעקניים הופכים את עצמם ממודלים לחיקוי לכנסת שהיא על גבול הביזוי. אפשר לריב, אפשר לצעוק, אבל שפת הביבים שאליה מידרדרים הח"כים מתחילה לחצות כל גבול.

עוד לפני הקמת קבינט הפיוס, כדאי להתחיל בקבינט הנימוס.

הח"כים הצעקניים הופכים את עצמם ממודלים לחיקוי לכנסת שהיא על גבול הביזוי. אפשר לריב, לצעוק, אבל שפת הביבים שאליה מידרדרים הח"כים מתחילה לחצות כל גבול

צילום: דוברות הכנסת - יניב נדב מליאת הכנסת