"חוקר טוב צריך להבין את נפש האדם היושב מולו בחקירה"
ח"כ סגלוביץ' ראה את הלבן שבעיניים של אישי הציבור שהגיעו לחדרי החקירות. כשביקשתי ממנו לספר אם קשה יותר היה לנהל חקירה נגד אישיות ציבורית מאשר נגד עבריין, הוא השיב כי "זה מורכב יותר ויש במשטרה רמת רגישות גבוהה יותר בתיקים אלה, כי אנחנו נוגעים באנשים שמשפיעים על הציבוריות הישראלית. בחקירות כאלה של נשיא מדינה או ראש ממשלה, למשל, אסור לנו לטעות כי לטעות כזו יש השפעה רבה יותר מטעות בחקירה של אדם אחר, משום שכשמדובר באיש ציבור הנזק שנגרם הוא למעטפת ולכן הזהירות רבה. זו בעצם גם הסיבה שבגללה לוקח ליועמ"ש לממשלה כל כך הרבה זמן להחליט בתיקים מסוג זה".
חוקר שיודע שיושב מולו בחקירה ראש ממשלה או שר בכיר או רב ראשי, אינו חש רתיעה לשאול שאלות קשות, כי לאיש מולו יש הרבה מאוד יכולות, קשרים וסמכויות?
"חקירה פרונטלית היא בעיקרה אינטרקציה בין בני אדם. יש מי ששואל את השאלות ויש מי שאמור לתת את התשובות, ולכן מלכתחילה אין פה שוויון. איש ציבור שנחקר מרגיש במהלך החקירה כמו כל נחקר".
האם אישי הציבור המגיעים לחקירות זחוחים או שהם מתוחים ומבוהלים?
"אי אפשר להכליל. בסוף כל נחקר בחקירה או נאשם במשפט עושה הכל כדי להיטיב את מצבו, כל אחד בסגנונו ובדרכו, כל אחד עם החוזקות והחולשות, העוצמות והרגישויות שלו. חקירה זו סיטואציה שמחדדת את תכונות האופי הבסיסיות. בסוף כולם בני אדם, ועל חוקר טוב להבין את נפש האדם שיושב מולו".
אין תחושת תסכול כשהמשטרה מגבשת המלצות נגד איש ציבור והיועמ"ש מחליט לסגור את התיק?
"אם אתה מאמין מבחינה מקצועית שאתה צודק ושהצד השני טועה, ברור שאתה חש כמי שלא הצליח לשכנע, שהיה לך פספוס מקצועי. מי שאחראי לחקירות חייב לעשות הבחנה בין הנושא המקצועי לרגשי. עשיתי את המקסימום כדי לעשות את ההפרדה הזו. אבל יש מקרים שבהם שכנעתי את היועמ"ש בניגוד לעמדת פרקליט המדינה, והיו מקרים שפרקליט המדינה ואני היינו באותה עמדה והיועמ"ש החליט אחרת. האמון הבסיסי החשוב ביותר במערכות האלה הוא שכולם פועלים בתום לב".
בפרשת אביגדור ליברמן היית בוודאי מאוכזב מכך שהיועמ"ש החליט שלא להעמידו לדין. טענת שהוא טעה בהחלטתו.
"נכון, אבל זה לא היה רק בתיק ליברמן, היו גם מקרים נוספים כאלה. התכלית של רשויות האכיפה אינו לעשות וי, אלא לעשות צדק. הבעיה היא שהמערכת לא מצליחה לשקף לציבור את הלבטים שלפני קבלת ההחלטה. זה אחד הדברים המרתקים שהיו, וזה מעולם לא השפיע על מערכת היחסים בינינו".
הבעת התנגדות להסדרי טיעון וטענת שתיקים נגד אישי ציבור צריכים להתברר בביהמ"ש. מדוע?
"אתן לך דוגמה מפרשת קצב. הוא טען לאורך כל הדרך שרודפים אותו. אילו היה נעשה הסדר הטיעון, היה נוצר מצב שהמתלוננות לא היו מעידות והיה נשאר סימן שאלה אם אמרו אמת או שקר. קצב היה אומר כי חתם על ההסדר למען משפחתו, ועכשיו היינו מוצאים אותו בתוך המערכת הפוליטית והוא היה ממשיך לטעון שרדפו אותו, וכך היתה נשארת עננה שמזיקה ללגיטימציה של המערכות".