בין חסינות העדר לסגר מלא - יש גם דרך אמצע

בשפת המומחים, וירוס הקורונה הוא אנדמי לישראל - עכשיו ובעתיד הקרוב. משמעותו שהווירוס כאן כדי להישאר עד החיסון וגם לאחריו. אפילו אם יהיה חיסון, מתברר שלפחות 30% מהציבור לא ירצו לקבל אותו בשל התנגדות עקרונית לחיסונים. אז מה עושים? איך בכל זאת ממשיכים לחיות ומשקמים את הכלכלה?

יש שתי גישות קיצוניות, ולכל אחד מהן רשימת מומחים התומכים בה. מצד אחד, יש מומחים שאומרים שיש להמשיך לחיות כרגיל ולתת לאוכלוסייה הצעירה להידבק, וכך הציבור ירכוש את חסינות העדר. במקביל, יש לשמור על האוכלוסייה המצויה בסיכון שלא תיחשף לצעירים הממשיכים בחייהם. תומכי גישה זו חושבים שכך ניתן להימנע מהנזקים של הסגרים וגם לצמצם את הפגיעה הבריאותית.

לפי דעתם, ניתן לאפשר פעילות כלכלית וחברתית בקבוצות אוכלוסייה שפחות פגיעות, למנוע אבטלה, היעדרות מלימודים ועוד. על פניו יש בכך היגיון, אך בואו לא נשכח שעד 30% מהאוכלוסייה מוגדרים בסיכון, ולא ניתן לבודד לחלוטין את האנשים בסיכון מוגבר, וגם לא אתי לעשות זאת. נוסף על כך, מתברר שכנראה הגוף אינו מחוסן לנגיף לתקופה ארוכה מאוד, וניתן כנראה לחלות שוב לאחר פרק זמן לא ברור. גם לא ברור איזה שיעור מהאוכלוסייה יכול לחלות שוב.

מכאן, שההגעה לחסינות העדר היא כמעט בלתי אפשרית, כי תמיד חלק מאלו שפעם היו חולים יכולים לחלות שוב. מהחישובים שביצעו המומחים, הגעה לחסינות העדר תעלה לנו בישראל 10,000־כ מקרי מוות נוספים, בעיקר בקרב האוכלוסיות בסיכון, אך לא רק בהן.

הגישה השנייה היא להמשיך בביצוע הסגרים. יש חוקרים שתומכים בהמשך הסגר עד להורדת שיעורי התחלואה לרמות נמוכות מאוד. הסגרים עובדים, אמנם לתקופה קצרה, והוכחנו זאת פעמיים בישראל. אלא שנזקיהם עצומים מבחינה כלכלית, נפשית וחברתית. סגרים ארוכים גורמים לדמורליזציה בקרב הציבור, לחוסר אמון בממשל ולירידה במוטיבציה לציות להנחיות למניעת הידבקות.

לדעתי יש למצוא את דרך האמצע. קבוצת חוקרים גדולה ומרכזית יצאה בקריאה להימנע מהסגרים עד כמה שאפשר, עם המלצה להמשיך בהגבלות.

ההגבלות כוללות את כל מה שכבר חודשים המומחים בבריאות הציבור אומרים לנו לעשות: שימוש במסיכות, מניעת התקהלויות ושמירה על ההיגיינה. ההגבלות יאפשרו האטת ההדבקה.

מערכת בריאות הציבור חזקה תאפשר את ריסון המגיפה בעיקר על ידי אבחון, בידוד וקטיעת שרשרת ההדבקה. בקרה על התפשטות המחלה בצורה זו היא הדרך היחידה לנהל חברה וכלכלה בריאות. שיטות אלו כבר הוכיחו עצמן במדינות כמו ניו זילנד ויפן, ועכשיו יש להמשיך להפעילן כאן בישראל.

הבעיה היא כמובן עייפות החומר. הציבור מחכה לתרופת פלא של זבנג וגמרנו, אך תרופה כזו לא נראית כרגע בטווח של השנה וחצי הקרובות. אם אנחנו רוצים להימנע מעוד סגרים בעתיד, חייבים להעלות את המוטיבציה על ידי הבנה מעמיקה של האופציות הנתונות בפנינו. האופציה הנראית כרגע הטובה ביותר היא המשך המגבלות - לוותר, לדוגמה, על חתונות; לוותר על מפגשים רבי משתתפים; על תפילות רבות משתתפים. אין ברירה. זה עדיף על סגר מלא נוסף. האמת היא שאין כאן משהו חדש. הבעיה היא כיצד לבצע את ההגבלות ללא לחצים פוליטיים או לחצים של בעלי אינטרסים. המערכת הפוליטית שלנו כל כך מפולגת ומקוטבת ואינה מסוגלת להתאחד למען טובת הכלל. נראה שאנחנו צועדים בצעדים ענקיים לקראת סגר שלישי בחורף.