כל מה שהנפש חפצה
קשיי שינה, חרדה, דיכאון והתפרצויות זעם - אלו רק חלק מהתופעות שהישראלים מדווחים עליהן במהלך ימי המגיפה ● לראשונה: קופות החולים מציעות קווי תמיכה נפשית ● המטפלים: "אנחנו רואים קשת של פניות מכל הגילים"
מגיפת הקורונה והשלכותיה הרבות לאורך כל התקופה הארוכה מאז הפציעה בחיינו, ממשיכות לתת את אותו תיהן בנפשנו.
רוב הפניות למוקדי הסיוע הנפשי של קופות החולים בשבוע שעבר עסקו בתופעות של קשיי שינה, חרדה, די כאון, התפרצויות זעם, חוסר סבלנות, קשיי ריכוז, רגרסיות אצל ילדים, תחו שת בדידות, ייאוש והחמרה של בעיות רפואיות קיימות בשל הלחץ הנפשי.
אלו חלק מהתחושות ומהבעיות שעולות בימים אלה מתוך מאות פניות לקווי התמיכה הטלפוניים שפ תחו קופות החולים בהנחיית משרד הבריאות. המטפלים בקווים מתריעים שהסגר השני הוביל להחרפת הבעיות, לייאוש ולדיכאון מתמשכים. בקווים הטלפוניים אפשר לקבל, ללא תשלום או הפניה, שלוש פגישות ייעוץ עם פסיכולוגים או עם עובדים סוציאליים קליניים, מבלי שיירשם תיעוד כלשהו לתוכן הפגישות בתיק הרפואי.
"הנושאים הראשוניים והעיקריים שאנו רואים הם בעיות של חרדה, מתח, לחץ, סטרס, לפעמים חרדה שמתב טאת בהתקפי זעם ובכעסים", אומר צור ברוש, פסיכולוג קליני ממרפאת שפ רינצק בתל אביב של מאוחדת, "אצל מבוגרים החרדה מתאפיינת בירידה כללית בתפקוד, בקשיי ריכוז ושינה ובחוסר יכולת ליהנות מדברים. אצל ילדים רואים יותר הימנעות מפעילויות ולעיתים רגרסיה.
התקפי זעם וכעסים
"טיפלתי בילד שנמנע מדברים כמו לצאת מהבית או לחבק את אבא שלו, ומצד שני כשהאבא היה משתעל הוא היה רץ לחדר. הוא פחד להידבק בקורונה, אבל מה שמצער ונוגע ללב במיוחד הוא שהפחדים של הילדים הם הרבה פעמים גם פחד להדביק את ההורים. שבירת השגרה מכרסמת בחו סן הנפשי של הילדים. אצל ילדים קט נים זה מתבטא בחרדות והימנעויות".
לדבריו, הדרכה וייעוץ של שלוש פגישות טלפוניות מספיקים ברוב המקרים. הייעוץ נרשם בתיק האישי כ"התייעצות חירום לקורונה", ולא מתועדת כל אבחנה. עם זאת, במק רים שיש צורך בהמשך טיפול אפשר להפנות לטיפולים נוספים.
ברוש מזהה מה שנראה כתסמונת
פוסט טראומטית אצל אנשים שנדב קו או שהיו בבידוד, שמלווה בחששות לשהות בחדר שבו קיימו את הבידוד או להיפגש עם האנשים שלפי החשד הובילו להדבקה.
חוסר ודאות
בשיחות מנסים אנשי המקצוע לנ רמל את התחושות ולהסביר שתגובות החרדה הן תגובות נורמליות למצב לא נורמלי, ושהדאגות לבריאות, לפרנ סה ולשבירת השגרה משותפות לכו לם. הם מציעים טכניקות הרפיה, וכן מציעים להרחיב את מקורות החוסן, למשל, לחשוב על בני משפחה או על
חברים שאפשר להתקשר אליהם או להיפגש איתם בריחוק. הם גם מסבי רים מהן התגובות הגופניות שנלוות לחרדה ואיך להרגיע אותה.
עידו מעיין, פסיכלוג קליני בכ ללית מחוז מרכז, עונה גם הוא לפ ניות הטלפוניות: "אנחנו רואים קשת של פניות מכל הגילים. הורים לי לדים פונים עבור ילדיהם, מבוגרים וגם פנסיונרים חווים חשש מהווירוס וחשש לצאת ולהידבק, הבדידות אצל מבוגרים עשויה להחזיר גם בעיות רקע שהיו בעבר. יש כעסים על טיפול המ דינה במשבר".
גם הוא חש בהתגברות הפניות בסגר הנוכחי: "יש חוסר ודאות עד מתי זה יימשך. בסגר הראשון חשבו שזה הולך להיגמר ושזה לתקופה מוגבלת ולכן היה קל יותר ואילו עכשיו לא רואים את האופק והכל יותר קשה ומייאש. אנשים מקבלים אצלנו תמיכה ומ קום לשים את רגשות המתח החרדה והקושי. עכשיו גם ההורים חסרי כו חות והילידם סופגים גם את תחושות ההורים. לילדים מאוד קשה להיות בענן חוסר ודאות לאורך זמן, כשהם לא יכולים להיות במסגרת עם מורה או גננת ובקשר עם החברים שלהם. יש