כשפופ אמוני פוגש יכולות ווקאליות

"עולם חדש", נרקיס

ב"עולם חדש", אלבומה השני והחדש של נרקיס, יש שיר בשם "אם ננעלו", ולצידו רצועה שבה מתארח נצ'י נצ'. סליחה, רביד פלוטניק. בזמנים אחרים אפשר היה להסתכל על כך בתור חוסר אחידות רעיוני וסגנוני, התפזרות אמנותית, אפילו חוסר החלטיות של אמן לגבי מיהו ומהו, אבל השנה היא 2020 )או תשפ"א( וכבר מזמן הבנו שהכל משתלב בהכל, ואין דבר כזה שאין דבר כזה, בטח כשמדובר בשילוב בין אמונה למוזיקה.

יותר משלוש שנים עברו מאז אלבום הבכורה של נרקיס, "בוא נדבר אמת",

והרבה קרה מאז בחברה הישראלית, אשר ללא ספק משחק לטובתה. במובן מסוים עלייתו של הפופ האמוני כחלק מתהליך התחזקות כללי והתקרבות למסורת באוכלוסייה בציון, הוא בדיוק התפאורה הנכונה עבור יוצרת מסוגה לפרוח ולשגשג. עם סיפור חיים שכולל התחנכות במשפחה דתית לאומית בגוש קטיף, בגרות של חזרה בתשובה ומגורים בתל אביב, גיחה להודו ואז שיבה לחיק הדת, אין נציגה כמוה כדי לדגמן פרופיל של זמרת פופ אמוני בימים שבהם ההגדרות של דת וחילוניות הפכו נזילות מאי פעם. התוצאה היא אלבום אקלקטי שיוצר הרגשה שהוא במקום בתקופה הנוכחית.

"יישמע קולי למרחקים", היא אומרת בשיר הנושא, ואם לשפוט לפי הפזמון החזק שנותן ביטוי ליכולותיה הווקאליות, היא גם צודקת. "אין לי את הבוקר, אין לי לילה", היא שרה בשיר שנכתב לזכר חלל שנפל, וממשיכה לדייק כאב בשורות כמו "כל אותה הדרך אתה נמצא בערך".

"גלבי" העוקב כבר מיועד לקהל ספציפי, רוחני יותר. אותו אלמנט דתי מורגש כמובן גם ב"משה" )לא קשה לנחש באיזה משה מדובר( וב"עם סבי" החותם את האסופה, ומולם - "כל מה שקורה" המצוין, קטע אוריינטלי מלווה באסים כבדים, שמתחיל בִסמפול מתוך נאום החלום של מרטין לותר קינג. חלק מהשירים טבולים באלקטרוניקה קלה, שלרוב עובדת טוב, כמו ב"עץ עירום". אחרים, מסוג "שישמור לי עליך" הפאתוסי, יכולים לשמש אפילו בלדות יום זיכרון מודרניות. גם אם אפשר ורצוי היה לוותר על הקאבר המיותר ל"שלל שרב", עדיין מדובר באלבום שיש בו משהו בשביל כל אחד ואחת. "עולם חדש", אם תרצו.

נרקיס צילום: שילת מזרחי