אנחנו רואים את זה בא, ולא נוקפים אצבע
אם להיות כנים לרגע אחד, כולנו - ימין או שמאל, בני ברק או תל אביב, מתנחל או קיבוצניק צעיר או ותיק, אף אחד מאיתנו לא יופ תע. ייתכן שיהיו כמה דקות של הלם, תקופת זמן של "איך זה קרה לנו שוב" ו"לאן הגענו", אבל עמוק בפנים כולנו נודה שראינו אותה מגיעה - האלימות הפוליטית.
היא מסתובבת כאן זה תקופה, כעורה ומאיימת. עם חבית של דלק ביד אחת וגפרור בהיכון בשנייה, בין ההפגנות, הצעקות בכיכרות, הראיונות והמילים הגבוליות ברשתות החברתיות. וחובה לעצור אותה לפני שת צית אש באסמים של כולנו.
למעשה היא כבר החלה במלאכת ההבערה, באירועים לכאורה קטנים ומבודדים, שברצף האירועים הסוריאליסטי שמסחרר את ישראל במער בולת של בחירות ומגיפה זוכים לתשומת לב רגעית, עד לסנסציה הבאה.
פעם זהו קומיקאי שמוכה, פעם אישה לבושת מטפחת שצעירים יור קים עליה, ובפעמים אחרות זה תרסיס פלפל על מפגינים, ובהם ילדים, שכל פשעם הוא שחשבו אחרת. גם קטטות ומהלומות פיזיות נרשמו ועיתונאים מותקפים או כאלה המחולצים בידי שוטרים אינם מחזה נדיר. כולם סימני דרך בשביל המוליך אל קטסטרופה גדולה, שאת השלכותיה ונזקיה קשה לאמוד או לתאר.
ייתכן שהבמה כבר מוכנה והאקדח שמופיע במערכה הנוכחית של חיינו כבר טעון לקראת המערכה האיומה שתבוא אחרי הירייה, אבל ישנה דרך אחת לנסות ולעצור אותו. תגובה חריפה, הוצאה אל מחוץ למחנה והעמדה לדין כמענה לכל גילוי של אלימות, מילולית או פיזית. "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית, יש להוקיע אותה, לגנות אותה, ולבודד אותה" אמר יצחק רבין ז"ל דקות לפני רציחתו הנפשעת. מי שנע על קו האלימות שאין לחצות אותו, קודח חור בספי נה של כולנו, ויש להשליך אותו בדחיפות מעבר לסיפון. גם מהמערכת נדרשת פעילות פחות נרפית; חופש הביטוי קדוש, אך קדושה לא פחות היא החובה לחקור ולשפוט את מי שפוגע או מאיים לפגוע באחרים, מפנטז על השלכת בקבוקי תבערה או הריגתו של "בוגד" כזה או אחר.
ולא מדובר כאן בקריאה לאחדות או לפיוס. הוויכוח הפוליטי ביש ראל סוער, וזוהי מהות הדמוקרטיה שמעבירה את פוטנציאל האלימות למישור של ויכוח ודיון יצרי. איש גם לא נדרש להתחיל לאהוב את רעהו, ואפילו אם זה יהיה נחמד, אין חובה לחוש אמפתיה או חיבה לי ריבך הפוליטי. אך בהחלט נדרשת הצבת גבול מבטון שאסור לחצות.
גם האשמת המחנה היריב וניסיונות לסמנו כצד האלים, אינה מועי לה. היא מטופשת ובעיקר מדיפה ריח של מאמץ לרחוץ בניקיון כפיים מדומיין, והשגת רווח פוליטי ממעשה שבכל חישוב יגרום הפסד עצום לכולנו. אם הדחף בלתי נשלט, אפשר גם לשלב בין השניים, להמ שיך להכפיש את הצד השני במקביל למבט ביקורתי פנימה, שעשוי למוסס את תחושת הצדק ולגלות שעשבים שוטים חוצים מחנות פו ליטיים. אם בכל זאת הדבר קשה עליכם, שווה לזכור שזה בטוח יכאב פחות מהרצח הבא.