הימין האמיתי והמרכז הממשי

בשנים האחרונות התגבש בישראל רעיון מפותח למדי של ימין אידיאולוגי. לניציות הביטחונית הישנה נוספו עקרונות שוק חופשי, חירות חוקתית ושמרנות חוקתית משפטית, שנעשו לחלק מסדר היום של קבו צה קטנה וקולנית של פעילי ימין, וזכו לבולטות בשיח האידיאולוגי הפנימי במחנה.

אכן, מבחינה אידיאולוגית אלה רעיונות ימין מו בהקים. אך מבחינה פוליטית - רוב הימין רחוק מהם. מתוך מה שמכונה "גוש הימין", האגף החרדי לא רלוונטי בסוגיות של חופש כלכלי, חירות חוקתית או "ממשלה קטנה". במגזר הדתי לאומי יש מודעות לסוגיות המשפ טיות, אבל בענייני כלכלה הליברלים במיעוט. ובליכוד, מלבד נתניהו וכמה ח"כים, איש לא יודע מי היה מילטון פרידמן ומה זה להקטין הוצאות ממשלתיות. השרים מת חרים מי מוציא יותר כסף ומוסיף עוד רגולציה. ובנושא המשפטי - בליכוד התעוררו רק לאחרונה, כשהתברר שהמשפטיזציה פוגעת בהם פוליטית.

הליכוד חוטף על כך הרבה אש. ובצדק. אבל בואו נהיה כנים. גם מי שמוביל את הנושא בימין האידיאולוגי לא נגע בו עד שבתי המשפט התחילו לפגוע בציפור נפשו, בהתנחלויות. כל עוד האיום על ההתיישבות הגיע מהסכמי שלום, איש לא התעניין באקטיביזם שיפוטי. אך כשהוסר האיום הזה, עבר המאבק על ארץ ישראל לשדה העתירות לבג"ץ. מותו של אוסלו הוליד את הקרב המשפטי, והמתנחלים עברו מהכיכרות לגלימות. בצלאל סמוטריץ' - האקטיביסט שהפך לעו"ד והקים ארגון משפטי - הוא המייצג המובהק של התופעה. אין זה מקרה שכל ארגוני המשפט הימניים הוקמו ב 15 הש נים האחרונות, ואת רובם מאיישים אנשים ששנותיהם המעצבות עברו בהפגנות נגד אוסלו.

כשהאיום על ההתיישבות נבע מהסכמי שלום, איש לא התעניין באקטיביזם שיפוטי. מאז עברו המתנחלים מהכיכרות לגלימות, והקרב על ארץ ישראל עבר לעתירות

וזו הנקודה: מבחינה פוליטית, רוב העקרונות הללו אינם בימין. את המאבק נגד האקטיביזם השיפוטי הובילו בזמן אמת אנשי מרכז מפא"י קלאסיים. דעתו של רבין על בג"ץ ידועה, את ההתנגדות לאהרן ברק הוביל ראש לשכת עורכי הדין דאז דרור חטר ישי, וכולם יודעים לשלוף היום דברים שאמרו טומי לפיד ואחרים על בתי המשפט ואהרן ברק. שר המשפטים האנטי אקטיביסט הכי אפקטיבי בינתיים היה פרופ' פרידמן, איש מרכז שמאל קלאסי, וכך גם השחקן החוזר חיים רמון.

הדברים נכונים גם לליברליזם כלכלי ולהפרדת דת ומדינה. יש יותר שותפים לכך במפלגות המרכז מאשר בגוש הימין. זה לא מקרי שרבים מהמהלכים ההיסטו ריים בתחום נעשו בממשלות עם שותפים במרכז שמאל. הרפורמות הכלכליות של שר האוצר נתניהו בשנים ,2005-2003 למשל, לא היו יוצאות לדרך בממשלת ימין צרה הנשענת על קולות החרדים.

הטרגדיה האמיתית של ימנים אידיאולוגיים בישראל היא שהפוליטיקה שלנו לא עובדת כמו זו באמריקה. תשלובת הדתיים ליברטריאנים שמרנים שמשתפת פעולה בכינון משטר חירות וחופש כלכלי שם, חסרת משמעות בישראל. הדתיים רוצים סוציאליזם, השמר נים רוצים כפייה ממשלתית והליברטריאנים מצביעים מרצ. הדומיננטיות של הסוגיה הפלשתינית בפוליטיקה שלנו לא מאפשרת ליצור קואליציות ימין מרכז חילו ניות וליברליות. התוצאה היא הסטגנציה של השנים האחרונות. יש מי שמקווה לשינוי ביום שאחרי נתניהו, אבל אולי הוא יגיע דווקא ביום שאחרי מחמוד עבאס.