"חייב לאבא הרבה על הקריירה שלי"
הוא לא מרגיש ששם משפחתו מכביד עליו ("גאה במשפחה שלי") ● בגיל 8 ראיין בשידור את צ'רלס בארקלי ("התגנבתי לחדר ההלבשה") ● והערב יפגוש עם שולה את הפועל חולון בליגת האלופות ● מייקל סטוקטון, הבן של, בראיון מיוחד
אין אוהד כדורסל שלא שמע על ג'ון סטוקטון. המבוגרים שבנו יגידו בבטחה שמדובר באחד השחקנים הטובים והחכמים ששיחקו כדורסל. ב־91 עונות - כולן ביוטה ג'אז - הוא הגיע פעמיים לגמר האן.בי.אי (והפסיד לשיקגו ולמייקל ג'ורדן), זכה בשתי מדליות זהב עם נבחרת ארה"ב ועד היום מוביל את טבלאות האסיסטים והחטיפות בהיסטוריה של הליגה הטובה בעולם.
לעומת זאת, רק מעטים יודעים שבנו, מייקל, מסתובב כמעט עשור בכדורסל האירופי, בעיקר בגרמניה. בשנה וחצי האחרונות הוא משחק בשולה, שתפגוש הערב את הפועל חולון בליגת האלופות, ולקראת ההתמודדות העניק ראיון מיוחד ל"ישראל היום". תגיד, זה נכון שאתה קרוי על שמו של מייקל ג'ורדן? "זה לא נכון", הוא צוחק, "אני קרוי על שם סבא שלי. אתה רואה מה זה, מישהו אומר משהו וזה מייד מתפשט. כבר אי אפשר לדעת מה אמיתי".
יש הרבה "בנים של" שטוענים ששם המשפחה מכביד עליהם. גם אתה מרגיש שבלי הלחץ והציפיות היית יכול להצליח יותר?
"מעולם לא הרגשתי ככה. אני מרגיש כבוד להיות חלק ממשפחת סטוקטון, גם מעבר לכדורסל. אני גאה במשפחה שלי ובשם שלנו, ומנסה לעשות את החלק שלי כדי שכולם יכבדו את המשפחה שלנו".
"אני לא נראה כמו שחקן כדורסל רגיל"
"יצאתי מתיכון קטן ושום מכללה לא נתנה לי מלגה", נזכר סטוקטון ג'וניור )31( בספקות שהיו לו אם לפתוח בקריירה מקצוענית ככדורסלן, "אני לא גבוה, לא מטביע ולא נראה כמו שחקן כדורסל רגיל. הלכתי למכללת ווסטמינסטר, מכללה קטנה שלא מקבלת חשיפה ולא משודרת בטלוויזיה, וידעתי שקבוצות כנראה לא יראו אותי ולא את הסטטיסטיקה שלי".
קראתי שאחרי שסיימת מכללה היו אנשים שניסו לשכנע אותך לעזוב את הכדורסל.
"למזלי, רוב האנשים שאכפת לי מהם ושלהם אכפת ממני אמרו לי שאם אני רוצה באמת, אני צריך להמשיך. זו העצה הטובה ביותר שקיבלתי מההורים שלי - לא לוותר על חלומות. זה שירת אותי כל חיי".
בין שיודה בכך ובין שלא, כשסיים את המכללות הוא פשוט לא היה שחקן מספיק טוב. אלא שאז אביו לקח אותו כפרויקט ואימן אותו שעות בכל יום, עד שהשתפר וקיבל הצעה מקרלסרוהה מהליגה הגרמנית השנייה.
"אבא נתן לי הרבה אימונים אישיים והרבה דגשים, לא רק בצד המקצועי אלא גם במנטלי. אני חייב לו הרבה על הקריירה שלי, השיעורים שלו נתנו לי המון. בכל עיר שבה שיחקתי באירופה, הוא ואמא שלי היו מגיעים ומבקרים לתקופה ממושכת במהלך העונה". מפריע לך ששואלים אותך הרבה על אביך? "ממש לא, אני מבין את זה. הוא אחד מהטופ 15 בהיסטוריה ואחד השחקנים המוערכים שהיו, אז אנשים רוצים לדבר עליו. ההפך, זה מגניב ומחמיא לי, למה שאכעס?" בתור "הבן של", התחכך מייקל הצעיר בכוכבים רבים. כשביקשתי ממנו להיזכר בסיפורים משעשעים, שיתף: "בילדות שלי הלכתי לכל משחק בית של יוטה, זה היה מדהים. צ'רלס בארקלי היה השחקן האהוב עלי מכל אלו שלא שיחקו אצל הג'אז. פעם אחת, כשהוא הגיע עם יוסטון, התגנבתי לחדר ההלבשה שלהם כדי למצוא אותו. בדיוק נכנסו צלמים ועיתונאים וביקשו לראיין אותו. הוא הסכים, אבל בתנאי שאני אשאל את השאלות, וככה בתור ילד בן 8 ראיינתי את צ'רלס בארקלי הגדול מול כל המצלמות". "כשהייתי ילד", הוא נזכר בסיפור נוסף, "ביקשתי מקארל (מאלון, חברו הטוב ביותר של אביו, י"מ) שישחק איתי ועם חבריי. אני לא אשכח איך הוא הטביע כששני ילדים תלויים לו על הידיים". מצאת כבר את הקארל מאלון שלך? "בלתי אפשרי למצוא את הקארל מאלון שלי, הוא יחיד ומיוחד".
"אבא וג'ורדן עשויים מאותו חומר"
בעת פרסום "הריקוד האחרון" על ג'ורדן בחודש אפריל, התפרסמו ידיעות בארה"ב שג'ון סטוקטון סירב להשתתף בסדרה. בנו מייקל טוען שהשמועות לא מדויקות: "לא היתה לו שום בעיה עם הסדרה. עד כמה שאני יודע, אף אחד לא התקשר אליו ישירות אלא לאנשים אחרים ביוטה. אתה צריך להבין, זה לא קל לדבר על איך הפסדת לטוב בעולם. אבל שוב, אף אחד לא דיבר עם אבא שלי ישירות".
כשהיית ילד אביך דיבר בבית על התסכול שלו להפסיד פעמיים בגמר?
"לא, הוא לא התלונן על זה מעולם. מובן שלהגיע ככה קרוב ולא לזכות זה מתסכל מאוד, אבל הוא תמיד אמר שהמסע חשוב יותר מהיעד ושלהגיע למה שהוא הגיע זה אומר בשבילו הכל". איך היו היחסים שלו עם ג'ורדן? "הם כיבדו זה את זה כי שניהם היו תחרותיים ברמה שלא תיאמן. הם עשויים מאותו חומר. אני זוכר שאבא שלי סיפר שהוא נהנה מאוד לשחק עם מייקל בנבחרת".