מדייגיםטייסי קרב
בלי תוכנית מגירה, אבל עם יועץ מנטלי שהגיע מחיל האוויר, בודו גלימט המריאה לאליפות היסטורית בנורבגיה ● עכשיו, כשכוכביה בדרך לקבוצות גדולות באירופה, היא פשוט נהנית מהרגע ● וד"ש לבית"ר ירושלים
לבודו גלימט הנורבגית יש מקום של כבוד ברשימת ההשפלות האירופיות של הכדורגל הישראלי. ,1996־ב בגביע אופ"א, היא הוגרלה למפגש מול בית"ר ירושלים וכונתה על ידי התקשורת "קבוצת דייגים". אף אחד לא נתן לנורבגים האלמונים סיכוי, אבל הם הממו את בית"ר עם 1:5 בטדי והוסיפו ניצחון 1:2 בגומלין.
24 שנים אחר כך, בודו גלימט היא עדיין קבוצה שמזוהה עם דיג ומקיימת מדי שנה את "משחק הסלמון המסורתי", שבו היא מחלקת מנות דגים לאוהדיה, אלא שהיום היא גם הקבוצה הכי טובה בנורבגיה, וכזאת שרחוקה כפסע מאליפות ראשונה בתולדותיה ומאחת האליפויות הכי מדהימות שראתה הליגה בכל שנות קיומה.
ביום ראשון בודו גלימט הביסה 0:7 את אלסונד והעלתה את מאזנה ל־12 ניצחונות ב־42 מחזורים שבהם כבשה 83 שערים, שמורכבים בין היתר משביעייה, ארבע שישיות, חמישייה ושתי רביעיות. הפסד של מולדה היה מעניק לה את האליפות כבר השבוע, אלא שהמשחק המקביל הסתיים ב־2:2 ודחה לכאורה את החגיגות. למה לכאורה? כי כשנותרו שישה מחזורים לסיום, לבודו גלימט יתרון של 18 נקודות על מולדה. נוסף על כך, הפרש השערים שלה טוב בהרבה, והכדורגל שהיא משחקת הוא יוצא דופן. תיאורטית זה עוד לא נגמר, אבל אפילו מאמן מולדה, ארלינג מו, יודע שאין לקבוצתו דבר לעשות מלבד לברך. "מזל טוב, זה מגיע להם".
מדיטציה על הבוקר
הנסיקה של בודו גלימט היתה מהירה ומפתיעה. מ"קבוצת דייגים" שמגיעה מעיר בת 50 אלף תושבים מצפון לחוג הארקטי, 16 שעות נסיעה מאוסלו, היא הפכה לקבוצה שכל העולם מדבר עליה. פתאום יש דרישה למרצ'נדייז, בקשה לראיונות וכתבות, הרייטינג בשחקים. במפגש הנבחרת האחרון חשפו הכוכבים ארלינג הולאנד ומרטין אודגור שבודו גלימט גרמה להם להתעניין בליגה הנורבגית. מקבוצה שזכתה רק בשני גביעים מקומיים ולפני שלוש עונות עוד שיחקה בליגה השנייה, היא הפכה העונה להצגה הכי טובה במדינה ולקבוצה שנעצרה במוקדמות הליגה האירופית רק אחרי הפסד 2:3 למילאן וזלאטן. "כולם שואלים אותי מה סוד ההצלחה שלנו", סיפר הקפטן אוריק סאלטנס ל"ניו יורק טיימס", "אבל האמת היא שאין כזה. הכל קרה באופן טבעי, בלי חזון ובלי תוכנית מגירה". אנשי הקבוצה מתעקשים שהתסריט שלהם הוא כמו של כל סיפור סינדרלה פשוט ומוכר. מאמן כריזמטי, קייטיל קנוטסן בן ה־25, כמה שחקני רכש טובים, ובעיקר בסיס של שחקנים מקומיים; "אנחנו רוצים ש־04 אחוזים מהסגל יורכבו משחקנים מצפון המדינה וש־51 אחוזים מדקות המשחק ישוחקו על ידי שחקני בית", הבהיר שחקן העבר של הקבוצה אוריאן ברג, שבנו פטריק הוא אחד מכוכביה הנוכחיים. ובכל זאת, לצד המשפחתיות והביתיות, יש לבודו גלימט פן ייחודי. ביורן מאנסברק, טייס קרב לשעבר ששירת באפגניסטן, מונה 2017־ב ליועץ המנטלי של הקבוצה. לדעת רבים, הוא האיש שאחראי לנקודת המפנה. "אין לי שום מושג בכדורגל, אבל הם פנו אלי וראיתי הרבה קווים מקבילים בין טייסי קרב לכ
דורגלנים", סיפר מאנסברק בראיון ל"נורדיק פוטבול"; "אני לא מתערב מקצועית, רק מלמד אותם לדבר על דברים ולהתמודד עם פחדים וקשיים". בעזרת שיחות אישיות בנות שעה וחצי, מאנסברק שכנע שחקנים כמו סאלטנס וברג לזנוח מחשבות על פרישה ולהאמין שאפשר להצליח עם הקבוצה.
נוסף על כך הוא דרש מהם להיפתח ולחלוק רגשות, חייב אותם להתחיל את היום עם חצי שעת מדיטציה, ומעל הכל אסר עליהם להציב מטרות ולהתרכז בתוצאות; "זה יוצר הרבה לחץ", הוא הסביר; "עדיף להתרכז בביצוע הפעולות. זה גורם ליצירתיות".
היצירתיות הזאת מהפנטת, אבל
גם מבאסת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שבשל הקורונה מעטים הצופים שזכו לראות במו עיניהם את הכדורגל הפלאי וההתקפי של בודו גלימט. 200 אוהדים מורשים להיכנס למגרש, אחרים מטפסים על גגות בניינים, והיו גם כאלה שהשתמשו במנוף לקטיפת דובדבנים. הסיבה השנייה היא שההצלחה מבשרת על פרידה. יינס פטר הוגה כבר נחטף על ידי מילאן, והציפייה היא ששחקנים נוספים ימצאו את עצמם בקרוב בקבוצות גדולות. "ככה עובדת תעשיית הכדורגל", אמר המנהל המקצועי פרודה תומאסן; "אבל מבחינתנו המסע רק התחיל".