המסר: גם בעידן ביידן, ישראל לא תהסס לתקוף
לא צריך היה לשחות בחומר המודיעיני כדי להבחין שבשבועות האחרונים הורידה ישראל את היקף התקיפות שהיא מבצעת )על פי פרסומים זרים( בזירה הצפונית.
זה קרה משלל סיבות, חלקן מדיניות וחלקן מבצעיות. אבל השקט היחסי הזה עשוי היה להעביר מסר מוטעה, שלפיו ישראל לקחה צעד אחורה בכל הקשור ללחימה שהיא מנהלת נגד מאמצי ההתחמשות, ההתבססות והטרור של האיראנים ושלוחיהם בסוריה ובלבנון. מהסיבה הזאת, ביצע חיל האוויר תקיפה חריגה יחסית בהיקפה, בתגובה לזירת המטענים שאותרה בדרום רמת הגולן. ישראל ביקשה לאותת לאיראנים - אבל גם לכל גורם אחר שפועל במרחב, ובעיקר לחיזבאללה וכן לסוריה - שתקופת השקט נגמרה, ושהסובלנות חזרה למפלס הקבוע שלה - קרוב מאוד לנקודת האפס. לכן גם נטל צה"ל אחריות פומבית על התקיפות, והוסיף מידע וסרטונים, בתקווה שהמסר הזה יהדהד מלבנון עד טהרן, וירתיע מפני ניסיונות פיגוע נוספים וכן מפני ניסיון לבצע תגובה על התגובה.
אפשר להניח שהמטרות שהותקפו אתמול לא נאספו ביום אחד. חלקן )כמו "בית הזכוכית" שבו שוכנת מפקדת כוח קודס במתחם שדה התעופה הבינלאומי של דמשק( כבר הותקפו בעבר, וחלקן נוספו כעת. אלה ואלה אושרו מן הסתם כמטרות כבר לפני זמן ונכרכו בתיקי היעדים המתאימים, והמתינו להזדמנות - שהגיעה אתמול.
ההחלטה ללכת "בכל הכוח" על האיראנים נבעה מכמה מניעים. הראשון, אחריותם הישירה והבלעדית לפיגוע המתוכנן. כמו בזירת המטענים הקודמת שנחשפה באותה הגזרה בקיץ, גם הפעם מניחי המטען היו סורים תושבי הגולן, אבל המימון, האימון וההכוונה היו של כוח קודס של משמרות המהפכה, באמצעות אנשיו שפועלים בסוריה.
אסד בין הפטיש לסדן
השנייה, רצון לגרום לסוריה לקבל אחריות מלאה על הנעשה בגולן. בהנחה )סבירה( שאסד אינו מעוניין שארצו תידרדר שוב למלחמה, מצפה ממנו ישראל לוודא שמרחב הגבול יהיה שקט ונקי מפעילות טרור. ספק אם הציפייה הזאת ריאלית בהתחשב ביכולותיו של הצבא הסורי ובמגבלותיו מול איראן וחיזבאללה, ועדיין - זאת הבעיה של אסד, וכפי שהוא נוכח בגל התקיפות האחרון - הוא גם משלם עליה מחיר.
השלישית, מול חיזבאללה, שמחזיק עדיין תיק פתוח מול ישראל. הארגון ניסה פעמיים )ונכשל( לנקום במהלך הקיץ על מות הפעיל שלו בתקיפת חיל האוויר בשדה התעופה של דמשק, והבהיר כי ינסה שוב. בתקיפה בסוריה אותתה ישראל גם לו כי סבלנותה קצרה, וכי תגובותיה עשויות להיות לא פרופורציונליות למעשה עצמו.
הרביעית, למקבלי ההחלטות באיראן )וגם למעצמות(, שעשויים לסבור בטעות שסיום כהונתו של דונלד טראמפ וכניסתו הצפויה של ג'ו ביידן לבית הלבן יביאו למדיניות מרוככת יותר כלפי טהרן. בתקיפה הבהירה ישראל שהיא לא חלק מהעניין הזה, וככל שהדבר קשור לאינטרסים שלה - בזירה הצפונית, ואפשר שבעתיד גם בענייני הגרעין - היא תמשיך לפעול עצמאית.
ניסיון העבר מלמד שאיראן לא ממהרת להגיב על פגיעה בה. סביר שכעת היא תחפש אחר הזדמנות מתאימה, לפני שתפעל פעם נוספת. זה מחייב את ישראל, כתמיד, לערנות מודיעינית גבוהה ולכוננות במערכי ההגנה האווירית, ומעבר לכך - להבנה שהמצב בצפון משתנה, שוב, וייתכן שהשקט היחסי שאפיין את הגזרה בחודשים האחרונים הגיע כעת לסיומו.