התקרית בקיסריה: לא הפגנה, רק שיסוי ושנאה
אתמול הופץ סרטון שבו נראים מפגינים נושאים דגלי ליכוד, עומדים ברחוב ומפגינים מול ביתה של משפחת פרקש, משפחה שכו לה שבנה, סרן תם פרקש ז"ל, טייס מסוקים, נהרג בהתרסקות במלח מת לבנון השנייה, והותיר אחריו הורים ואחים.
משפחת פרקש גרה בשכנות למ שפחת נתניהו בקיסריה. ככל הנראה, בני המשפחה גם תומכים בהפגנות נגד נתניהו ואף מארחים בביתם את המפגינים מפעם לפעם.
שיהיה ברור: אין שום בעיה בהפג נות נגד; למפגיני תנועה אחת מותר להפגין נגד מפגיני תנועה אחרת. אבל לדבר המחליא שקורה בסרטון, אין שום קשר להפגנה. ה"פעילים", אם הם ראויים לכינוי הזה, התקבצו וקראו מול בית המשפחה: "משפחת פרקש, זה שאיבדתם בן לא מקנה לכם את הזכות... אנחנו פה נהיה כל עוד תארחו את האנרכיסטים על הגג של הבית שלכם, לא ניתן לכם פה יותר את חופש הביטוי".
גם אני פעילה במעגלים שונים, בין אם בהגנה על ישראל באוניברסיטאות בארה"ב ובין אם בתנועת סטודנטים למען הר הבית. השתתפתי באינספור הפגנות. זו לא הדרך. זה לא משנה אם זה מגיע מימין או משמאל, הפג נה ומחאה משקפות שאיפה בסיסית ויסודית להפוך את החברה והמדינה למקום טוב יותר, אנושי יותר. מה שקרה בקיסריה רחוק מזה. ככה לא
נאבקים על מטרה, כך זורעים שנאה.
לא רק שזו לא דרכה של מחאה, זו גם לא דרכו של הימין. אם ה"פעילים" מקיסריה מגדירים את עצמם כאנשי ימין - הם טועים. למחנה הלאומי ליברלי יש כל כך הרבה מה להציע; תורתו של ז'בוטינסקי עודנה רל וונטית, אהבת המולדת חשובה מאי פעם. דרכו של הימין היא לאהוב את עם ישראל, לא לשנוא. לא אני זאת שמוציאה את אותם "פעילים" מחיק המחנה שלנו; אלא הם עצמם, בה תנהגותם הנוגדת כל ערך שמורי נו ז'בוטינסקי ובגין האמינו בו. במו מעשיהם הם הדירו עצמם מהמחנה הלאומי. אינני יודעת אם המפגינים הללו חברי ליכוד או רק פעילים, אך אם כן, אין לי ספק שיש לשקול בר צינות גם את השעייתם הפורמלית מתנועת הליכוד. בכל מקרה, את דגל הליכוד שנשאו - הם הכתימו.
ואל תעלו מנגד את הטענה שראינו דברים דומים גם משמאל, למשל כש עשו שימוש ציני במותו של יוני נת ניהו ז"ל במחאה נגד ראש הממשלה. אי אפשר מצד אחד להזדעזע מזה, ומצד שני להשתמש בזה כתירוץ. שכול חייב להישאר מחוץ לכל מחלו קת פוליטית, ומעל לכל שסע חברתי.
ולכם בני משפחת פרקש, אני מרשה לעצמי לומר: הרוב המכריע, המוחץ, של פעילי המחנה הלאומי ליברלי מוקיע, מגנה ומתנער מתופ עות כאלה, ואין בו אלא הערכה וכבוד לאובדנכם.