לפיד, זה אתה שמשחק לידי האנטישמים
אחרי המריבות על הבחירות באמריקה ועל החיסונים, התחלנו להתקו טט על השואה. ליתר דיוק, נקלענו לעוד "סערה" מבוימת סביב המינוי המסתמן של אפי איתם לתפקיד יו"ר יד ושם. נגד איתם מתנהל בשבועות אלה אחד הקמפיינים הנמוכים והנפסדים. הנוהל קבוע: מישהו שולף איזו התבטאות כדי להוכיח שההוא עם הכיפה הוא "מינוי לא ראוי", ובתוך זמן קצר מתארגנת עצומת אנשי רוח וארגונים מחוללי פאניקה.
את המאבק בזירה הפוליטית מוביל יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, שמנסה לקדם מועמדת )ראויה בפני עצמה( מטעמו. "ההתנגדות שלי למי נויו של אפי איתם", צייץ לפיד, "נובעת בעיקר מעברו, מהתבטאויותיו, מהנזיפות שקיבל ממפקדיו, מכך שזה ישחק לידי אותם אנטישמים מה ...BDS אדם שיהפוך גם את הקונצנזוס האחרון בחיינו לשנוי במחלו קת", קבע. "לא חסרות לנו מריבות", הוא מתפייט, " בואו לא נהפוך את יד ושם לאחת מהן".
מאיפה להתחיל? אולי מהרפיסות; מהכניעה לסדר היום של ארגוני החרם על ישראל. הם, על שקריהם האנטישמיים, מכתיבים ללפיד מי נויים למוסדות לאומיים? או שבעצם, כדאי להתחיל מהחרפה. מזה של פיד מנהל קמפיין דה לגיטימציה נגד קצין מצטיין, שלחם בגזרות הכי קשות והתמודד עם אינתיפאדה עוד לפני ששמענו עליה. לפיד מעלה מן האוב ספק מעשים שמיוחסים לאיתם, חלקם נופחו ברמקול תקשור תי מגמתי. בכך הוא עצמו סודק את הקונצנזוס ומשחק לידי סנטימנט אנטי ישראלי מובהק. במקום לעמוד איתן מול אנטישמים שלא צריכים את אפי איתם כדי לשנוא, הוא משתבלל. במקום לבעוט בשקרים, הוא רוקד לפי החליל שלהם.
צריך לדבר גם על הצביעות. טומי לפיד ז"ל, האב, כיהן כיו"ר מועצת יד ושם ב .2006 איש לא פשפש בהתבטאויות שלו, כשהציע למשל בשי דור ש"אם יתפוצצו השבוע בעשר ערים בגדה ובעזה עשר מכוניות תופת וייהרגו 500 פלשתינים, אולי הם יתחילו לחשוב", וצרח על שני כמרים ש"מספיק מה שעשיתם לנו בשואה, אל תבואו לפה". איש לא התבייש בו או הזהיר שיהיה קשה להילחם נגד אנטישמים כשהוא לצידך. להפך.
אפי איתם הוא תא"ל )מיל'(, ח"כ ושר לשעבר ואיש עסקים. הוא גי בור מלחמת יום כיפור ובעל עיטור המופת, שאותו קיבל לאחר שבלם את הסורים בגולן וחילץ פצועים תחת אש. הוא מאלה שאנחנו מעריצים ב"שעת נעילה". בתקופתו כתת אלוף, עיטרה את לשכתו תמונת הילד מגטו ורשה, מרים ידיים מפני הנאצים. "אם לחפש רציונל לעובדה שאני בצבא", אמר אז, "הנה הסיבה. שהילדים שלי לעולם לא ייאלצו להרים ידיים". קידומו לאלוף סוכל, מאותן סיבות, וכבר אז הוא כאב את העיוות והשקר. "השיא היה כשבאחד העיתונים כינו אותי קלגס... מתחו קו ישר בין הרוצחים בתמונה לביני, דבר שגרם לי סבל עצום".
לאפי איתם יש כיפה גדולה וזקן ארוך, והוא איש ימין שלא מתבייש בעמדותיו. בניגוד לשמאל הליברלי שמטיף שלקח השואה הוא "שלא נהפוך בעצמנו לנאצים", מגיע אפי איתם עם אסכולה שונה ובריאה, שמאמינה שהלקח מהשואה הוא שאנחנו חייבים להיות חזקים.