אהבה וחשדנות - כך השפיעה הפרשה על יחסי ישראל וארה"ב
בתום סאגה שנמשכה לא פחות מ 35 שנים, שהחלה עם מעצרו ב 21 בנובמבר 1985 של ג'ונתן פולארד, יהודי אמריקני שהיה חוקר במערך המודיעין של הצי האמריק ני, ונמשכה בהודאתו ובהרשעתו בגין רי גול למען ישראל ובשפיטתו במארס 1987 למאסר עולם )שהומר ל 30 שנות מאסר(, ירד אתמול המסך על הפרשה העגומה. זאת, לאחר שפולארד סיים את תקופת המבחן בת חמש השנים שנגזרה עליו, והפך לאדם חופ שי. כעת, כאשר המעגל נסגר, אפשר לבחון ולהעריך את משמעויותיה ואת השלכותיה של הפרשה על מכלול היבטיה.
במרחב הבין ממשלי אין ספק שהפעל תו של פולארד בתוככי קהילת המודיעין האמריקנית בעידן שבו נוצקו כבר דפוסים ממוסדים של שיתוף פעולה אסטרטגי בין ממשל הנשיא רייגן לבין ממשלתו של שמ עון פרס, נתפסה בבירה האמריקנית כמעילה באמון מצידה של בעלת הברית והשותפה הישראלית לדרך, שהבית הלבן ראה בה נכס אזורי מרכזי במלחמה הקרה. בה בעת העניקה הפרשה תחמושת ורוח גבית הן לגורמי ממשל בכירים )שבמרכזם מזכיר ההגנה קספר ויינב רגר(, שגישתם כלפי ישראל היתה צוננת, והן לביורוקרטיה הפדרלית, שבמרחביה המשיכו לבעבע כיסי ניכור ועוינות עוד מתקופת הסגריר שביחסי שתי המדינות.
גישה נקמנית ובוטה
כתוצאה מכך, אימץ מזכיר ההגנה גישה נקמנית ובוטה במיוחד כלפי פולארד וכל פי שולחיו הישראלים. במזכר מפורט וחמור ששיגר לשופט ערב הכרעת הדין, התייחס ויינברגר לפולארד כאל בוגד במולדתו )ולא כאל מרגל( ובין היתר טען )ללא שום הוכחה( שהמידע שהעביר לישראל עלול היה בסבי רות גבוהה להגיע לפרטוריה, שעם משטר האפרטהייד שלה קיימה ישראל קשר אסט רטגי הדוק באותה עת. מאחר שהיה מדובר בשופט אפרו אמריקני )אוברי רובינסון(, שמ צוקת אחיו המדוכאים בדרום אפריקה נגעה בוודאי לליבו, אין זה מפתיע שהוא ביטל כלאחר יד את עסקת הטיעון שגובשה בין הצדדים )ושכללה הודאה של פולארד בע בירה של העברת מידע לגורם בלתי מוסמך
תמורת גזר דין מקל(, והרשיע אותו בריגול.
אותם דברים אמורים בזיקה לפקידות בוושינגטון, שלא מחלה לפולארד - ולא סלחה לישראל - גם שנים ועשורים לאחר שהורשע ונכלא. בהקשר זה, העובדה ששיתוף הפעולה בין ממשלת פרס לבין חוקרי הפרשה מטעם ה FBI היה חלקי למדי, בלשון המע טה, הוסיף קיסם של טינה וחשדנות לתבערה. פקידים בכירים לא מעטים היו אף משוכנעים שהמידע שפולארד העביר לישראל, במיוחד לגבי יכולות לווייניות אמריקניות, זלג ועשה את דרכו לבריה"מ. כך קרה שכל אימת שנ שיאי ארה"ב )דוגמת קלינטון( שקלו לחון את פולארד כחלק מעסקת חבילה פוליטית עם ישראל )כמו במהלך המשא ומתן על "הסכם וואי"(, הם נתקלו בחומה בצורה של התנגדות מצידה של הביורוקרטיה ובאיומי התפטרות של בכיריה, שאילצו את הבית הלבן שוב ושוב לחזור בו מכוונותיו.
אף שאין חולק על כך שהעבירות שבי צע פולארד היו חמורות )וכללו העברה של מידע מסווג במשך שנה וחצי, שכלל תמונות לוויין של מתקני אש"ף בתוניס ונתונים על עסקאות נשק בין בריה"מ לבין סוריה ולוב(, אין ספק שהעונש שהושת עליו היה בלתי מידתי בעליל.
שכן, במקרים דומים של ריגול למען מדי נת ידידותית )למשל, בפרשת סטיבן לאלאס, איש מחקר במחלקת המדינה ממוצא יווני, שהעביר לאתונה באופן שיטתי מידע מס ווג על אודות פריסתו של הצי הטורקי בים האגאי(, רף הענישה היה נמוך בהרבה מזה של פולארד, שכן לאלאס נשפט ל 14 שנות מאסר בלבד, שוחרר מייד עם תום תקופת מאסרו ויצא ליוון.
הפרשה העניקה תחמושת ורוח גבית הן לגורמי ממשל בכירים שגישתם כלפי ישראל היתה צוננת, והן לביורוקרטיה הפדרלית, שבמרחביה המשיכו לבעבע כיסי ניכור ועוינות עוד מתקופת הסגריר שביחסי המדינות
ביורוקרטיה עיקשת
יתר על כן, התעקשותה של הביורוקרטיה למצות את הדין עם פולארד מעוררת תמיהה רבה עוד יותר מאז ,2005 שכן בשנה זו קבעה ועדת בדיקה מטעם ה ,CIA שפעולותיו של פולארד לא פגעו כלל בביטחונה הלאומי של ארה"ב. ואולם, גם אם לא היתה זו פגי עה ממשית באינטרסים אמריקניים חיוניים, פגיעה ברקמת האמון היתה גם היתה, ולא רק כלפי ממשלת ישראל אלא גם כלפי הקהילה היהודית. שכן הקיבוץ היהודי ניצב לפתע אל מול הסוגיה הטעונה והרגישה כל כך, שלכאורה נמוגה זה מכבר אל תהום הנשייה - הלוא היא סוגיית הזהות היהודית. שכן, המתאם הברור כל כך של היותו נאמן לארה"ב ובה בשעה מסור בכל ליבו לישראל, הפך לפתע לנתון בסימן שאלה ולרווי בסתירות.
מעבר לכך, יש להדגיש את מקומה של ממשלת ישראל בפרשה. עצם הפעלתו של יהודי אמריקני על ידי הלק"ם )ברשותו של רפי איתן( היתה נמהרת, חובבנית ומוטעית מעיקרה. נוסף על כך, התכחשותן המתמשכת של ממשלות ישראל לאחריותן השילוחית להפעלתו של פולארד )לאחר הסירוב להעניק לו מקלט בשגרירות הישראלית בוושינגטון( מצד אחד, וטקסי ההזדהות שערכו בו בזמן שרים ישראלים עימו בכלא הפדרלי מנגד, העמיקו את מוקד החיכוך, שנצרב בתודעתה של הביורוקרטיה האמריקנית בטווח הארוך.
לא נותר אלא להניח, ובסבירות גבוהה, שלקחי סאגה זו הופקו במלואם על ידי יש ראל, ושהתנהלותה במישור זה הוכתבה מאז התפוצצות הפרשה על ידי שיקולים אסט רטגיים רחבים, ולא על יסוד מה שהצטייר כחלון הזדמנויות טקטי, שבדיעבד לא היה יותר ממקסם שווא.
התכחשותן המתמשכת של ממשלות ישראל לאחריותן השילוחית להפעלתו של פולארד מצד אחד, וטקסי ההזדהות שערכו בו בזמן שרים ישראלים עימו בכלא הפדרלי מצד אחר, העמיקו את מוקד החיכוך, שנצרב בתודעתה של הביורוקרטיה האמריקנית בטווח הארוך
התעקשותה של הביורוקרטיה למצות את הדין עם פולארד מעוררת תמיהה רבה עוד יותר מאז ,2005 שכן בשנה זו קבעה ועדת בדיקה מטעם ה ,CIA שפעולותיו של פולארד לא פגעו כלל בביטחונה הלאומי של ארה"ב