כשהבת של מייקל ג'קסון שרה פולק
אלבום הבכורה של פריס ג'קסון בת ה 22 הפתיע רבים ● הבת של מלך הפופ המנוח, שעברה נעורים מלאי דיכאונות, התמכרויות וניסיונות התאבדות, הוציאה אלבום אינדי פולק רך, רגיש ועצוב
פריס ג'קסון עטתה על פניה מסיכה עוד הרבה לפני שזו נהייתה חובה. כשלאבא שלך מוצמדים כינויים כמו "מלך הפופ", התקשורת מנסה תמידית לפצח את אישיותו האניגמטית והמשונה, ועצם לידתך מעורר הרבה עניין פומבי.
כשאבא מייקל ג'קסון לא היה עסוק בהנפת תינוקות ובהצגתם לראווה בקומה רביעית, הוא עשה לא מעט כדי לשמור על פרטיות ילדיו. שילוב בין הטראומה האישית שחווה כילד כוכב לבין עובדת היותו טיפוס אקסצנטרי ולא לחלוטין מאוזן נפשית, הביא אותו להסתרת ילדיו בשלל שמיכות ותחפושות, כאמצעי הגנה מפני העולם שבחוץ.
אבל זה לא בהכרח עזר. בכל זאת, להיוולד למייקל ג'קסון ולגדול בחוות נוורלנד בין קופים ואלפקות זו לא בדיוק קרקע פורייה להתבגרות יציבה. כצפוי, פריס, היום בת ,22 ידעה דיכאונות, התמכרויות וניסיונות התאבדות כבר בשנות העשרה שלה. וזה עוד לפני שהגענו אל הגדרתה את עצמה כ"רב מינית" )הרקורד שלה מכיל נשים וגברים, אך היא לא רואה עצמה ביסקסואלית( או אל העובדה שהיא רואה את עצמה כאדם שחור. בשקלול כל הנתונים הללו, ובתוספת חינוך מוזיקלי שכלל בלוז, סול, אר אנד בי, מוטאון והיפ הופ, די מפתיע שהיא בחרה להפוך לאמנית פולק.
,"Wilted" אלבום הבכורה של פריס ג'קסון, לא נשמע כמו יצירה של זמרת שנולדה ב .1998 קדם לו אי.פי שהיא הוציאה עם שותפה המקצועי ובן זוגה לשעבר גבריאל גלן, כחלק מצמד הסאונדפלאוורז.
על הפרידה הקשה ממנו ביססה פריס את תוכני אלבום הסולו הראשון שלה, שנשמע כאילו נכתב, טקסטואלית ומוזיקלית, בניינטיז. הפקתית, מדובר במוצר אינדי פולק איכותי, מהסוג שהיה פופולרי במהלך העשור הקודם. בקיצור, "זוט עני" זה לא.
במקום זאת קיבלנו אלבום רגיש, מלנכולי ובעיקר יפה מאוד, של יוצרת מבצעת מבטיחה. נאמן לשמו )שמשמעותו "נבול" או "מובס"(, ג'קסון מציגה אוסף שירים עדינים בעטיפה אקוסטית חמימה ומחבקת. קולה רך, מלטף ועמוק, והטיפול ההפקתי שהעניק לה אנדי הול, איש להקת מנצ'סטר אורקסטרה, מייצר אסופת שירים אחידים בסגנונם וברמתם.
אפשר לטעון שלא מעט קטעים כאן דומים זה לזה ושקשה להבדיל ביניהם, וזה יהיה גם נכון. מצד שני, אחידות סגנונית היא דבר הגיוני מאוד באלבום קונספט, עם סיפור ותמה ברורים על אהבה גדולה, בגידה ושיברון לב. מדובר באלבום עצוב, חורפי ונהדר.