אכיפה, לפני שיהיה מאוחר מדי

אם לא נפעל מהר ובצורה נחרצת, יתמסד בישראל דפוס המשלב אנרכיה וחברה שבטית. תשתית איכות החיים ורצונם של בני תרבות לחיות בארץ ייפגעו קשות. כדי לבלום את ההידרדרות, נדרשים משטרה אחרת, מערכת משפט אחראית וממשלה הנותנת גיבוי פוליטי ותקציב מתאים, כדי לממש יעד לאומי ראשון במעלה.

המשבר הבריאותי והכלכלי האיץ מחלת רקע חמורה בחברה הישראלית. היא אפשרה לחלקים השבטיים בחברה להכליל בדפוס הפלורליסטי הרצוי של שימור מסורתם גם אורחות חיים שמקומם לא יכירם בחברה בת־תרבות. מדובר, למשל, בדיכוי נשים, בפוליגמיה, בשלילת השכלת יסוד מילדים, בפוליטיקה אלימה בשלטון המקומי, בהשתוללות מאורגנת במרחב הציבורי ובהתגייסות אוטומטית של השבט להגנה אלימה על פורעי חוק.

לאחרונה יצאו הדברים מכלל שליטה: החרדים בזים למרות המדינה, פותחים את מערכת החינוך, מקיימים מפגשים המוניים ומסכלים את אפשרויות הענישה. קיצונים מקרבם משתוללים בכניסה לירושלים, מטילים אימה בשכונות חרדיות, מפרידים גברים ונשים במרחב הציבורי ותוקפים מי שמעז לשרת בצה"ל. ערבים מקיימים חתונות המוניות ויוצרים שיעורי תחלואה כפולים מחלקם באוכלוסייה. המדינה השלימה במגזר הערבי עם תופעות נרחבות של השתלטות על אדמותיה בנגב, גניבות מאורגנות המסכנות את קיומה של החקלאות וגביית דמי חסות. שיעורי הפשע האלים והנשק הבלתי חוקי בקרבם מופלגים. פורעים דרוזים חוטפים באלימות גופה מבית חולים כדי לקיים לוויה המונית ומנסים לפרוע בפצועים מסוריה, הזוכים לטיפול רפואי בישראל. בדואים חמושים משתוללים בכבישי הדרום, גונבים ציוד צבאי משטחי אש של צה"ל ומקיימים מערך נרחב של גידול סמים והברחתם, בצל אוזלת ידה ועליבותה של המשטרה. רשויות הרווחה מעריכות שכ־03 אחוז מהמשפחות הבדואיות בדרום מקיימות אורח חיים פוליגמי. ביגמיסט בדואי (טלב אבו עראר מסיעת רע"מ) כיהן כחבר כנסת. בפינוי מאחזים בלתי חוקיים רווחות התפרעויות אלימות. מתווי חלק מן ההפגנות בתל אביב מיועדים לחולל עימותים כוחניים עם המשטרה.

המשטרה אינה מסוגלת להתמודד עם ממדי הבעיה. משימותיה רבות, היקפה קטן בהרבה מן הצרכים, תקציבה עלוב, רמתה אינה גבוהה, והתרבות המקצועית השוררת בה אינה מעודדת אמון ציבורי. גם המערכת המשפטית אינה תורמת את חלקה לצמצום התופעה. רמת הענישה מגוחכת. השופטים מתמקדים בתקוות בדבר שיקום הפושעים על חשבון הרתעה והגנת שומרי החוק. ברחמנותם כלפי אכזרים, סופם שהם מתאכזרים כלפי רחמנים. השקפת עולמם מכתיבה לעיתים קרובות את פרשנותם לחוק. כך, למשל, מועלים טיעונים תמוהים כדי לתרץ את נחישות שופטי בג"ץ להשאיר בישראל את רבבות המסתננים מאפריקה, עד כדי פסילה חוזרת ונשנית של חקיקת הכנסת; זו מתורצת, בין השאר, בטענה שהתייצבות במתקני משמורת תקשה על המסתנן לאמץ תחביבים ובכך תפגע בזכותו לכבוד. בעקבות פסיקה אחרת נאלץ שב"ס לשחרר פושעים רבים, מכיוון שלא עמד במועד שנדרש להעניק "זכות יסוד": שטח מחיה של 4.5 מ"ר לפושע. לא ברור לשופטים שרווחת הפושעים ראויה לעמוד בתחתית סולם העדיפויות; הצפיפות המסוכנת והמזיקה בבתי חולים ובבתי ספר בוודאי קודמת. חברה המאבדת אמון במנגנונים האמורים להגן עליה מאויביה וממופקריה מבית, לא תעמוד באתגרים הבריאותיים, הכלכליים, החברתיים והביטחוניים הניצבים לפתחה

גם המערכת הפוליטית - בעיקר הממשלה וגם האופוזיציה - אינה פטורה מאחריות למחדל האכיפה. הממשלה נדרשת להקצאת משאבים גדולים לאין שיעור למשטרה, וכולם חייבים בגיבוי נחרץ לאכיפה חיונית, למרות מחירה הפוליטי, למשל, מול מתנחלים, חרדים וערבים. כדי להתמודד בידיים נקיות עם פורעי חוק, נדרשת הימנעות מחמסנות בחסות החוק מסוג "חוק ההסדרה", המכשירה בדיעבד השתלטות ביודעין על אדמה פרטית.

חברה המאבדת את אמונה במנגנונים האמורים להגן עליה מאויביה וממופקריה מבית, לא תעמוד באתגרים הבריאותיים, הכלכליים, החברתיים והביטחוניים הניצבים לפתחה.