הכל מתחיל בניהול
את היסודות להצלחה של נבחרת ישראל, מרובת הכישרון ושמחת החיים, הניח עמוס פרישמן ב־4 שנותיו כיו"ר הוועדה המקצועית ● על ההתפתחות של עודד קטש, שניהל משחק כמעט מושלם מול פולין ● וגם: כשפניני הפך ל"מיקי" ● עידו אשד מסכם שלושה ימים של כדורסל כחול־לבן
1 לפני ארבע שנים נכנס עמוס פרישמן לתפקידו כיו"ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל, ומהיום הראשון יצק בו תוכן, תכנון וחזון. כאחראי לכל נבחרות ישראל, מהקדטים ועד הבוגרת, הוא החליט על הצערת הנבחרת, הציב את עודד קטש כמאמן הראשי, ובמקביל דאג לקידום כל הנבחרות הצעירות.
הוא מינה להן מאמנים מתאימים (יחד עם מאמן העל פיני גרשון), וגם עבד עם שלטונות הצבא כדי לדאוג לשירות מתאים (אך עדיין משמעותי) לשחקני הנוער והעתודה.
זהו הבסיס הניהולי שעליו צמחה הנבחרת הנוכחית, מרובת הכישרון ושמחת המשחק, המחוזקת בבוגרים אחראיים (מקל ופניני הנפלאים), עם ממוצע גיל שצופה לנו נבחרת טובה לשנים רבות קדימה, בזמן שבעתו2 דה גדלים עוד כישרונות מבטיחים. עודד קטש ממשיך להתפתח כמאמן, ובבועה בוולנסיה הוא הראה כמה שיפר את החוש שלו למשחק. אמש נגד פולין ניהול המשחק שלו היה קרוב למושלם. קטש הרגיש את השחקנים, הרגיש את קצב המשחק, ביצע חילופים מדויקים והשתמש בסגל העמוק באמנות של ממש.
מול ספרד הוא הוכיח זאת עם היכולת לחזור מהבור שנוצר בזכות אמירה פשוטה: "התוצאה משקרת, אנחנו יותר טובים". ואתמול זה בא לידי ביטוי בהצבת החמישייה שבנתה את ההפרש עם יפתח זיו במשחק שיא, ובעיקר עם קרטר ופניני כפורוורדים ששמרו בשביל חמישה. כמו גם בעובדה שנתן לחמישייה המוצלחת קרדיט בפתיחת החצי השני, אבל גם הרגיש את דעיכתה ורענן אותה ברבע השלישי.
אבל זה בעיקר הרוגע והריכוז. קטש כמעט לא דיבר עם השופטים, למרות שריקות צורמות במיוחד. תנועת ההרגעה לג'ייק כהן אחרי העבירה הרביעית היתה הג'סטה של המשחק, שהבליטה את רמת המיקוד של קטש, בשאיפה לניצחון.
דרור כהן מאוד יעיל, תורם ומשלים את קטש מעמדת עוזר המאמן, כששיתוף הפעולה המוצלח ביניהם התחיל עוד בקבוצת הנוער של מכבי ת"א לפני 30 שנה. ובשטח בולט מאוד הניהול הטכני של מוטי דניאל. זכות גדולה היא לנבחרת שאחד מכוכביה בעבר מנהל אותה ביום־יום. הניסיון והידע של מוטי, התבונה הרבה, ורמת התקשורת הבין־אישית שלו מייצרים סביבה רגועה, עניינית ושמחה סביב המשלחת, והיא הבסיס הנוסף להצלחה. הואשםהמשחק. ומה על המגרש? תמיר בלאט תמיד צריך להוכיח שהוא לא נסיך, ולא מקבל יחס מועדף, לא בגלל אבא דיוויד ולא בגלל שגדל אצל קטש. האמת שזה לא הוגן עבורו, וכשלא היה לו מה להוכיח, הוא הוכיח
את זה על המגרש. לרגעים, בעיקר מול ספרד, הוא הזכיר את הימים הגדולים של אליפות העתודה 2017 עם שליטה מוחלטת במשחק, קליעה מדויקת ואפס טעויות.
הבעיה היא בעצם הפוכה: מדוע לא כל השחקנים הישראלים מקבלים קרדיט של זרים, כמו שמקבל בלאט אצל קטש בירושלים? כל שחקן צעיר צריך מאמן שיאמין בו בצורה מוחלטת, ולא יחשוש מההנהלה. החוק הרוסי שאפשר לשחקנים האלה להתפתח ונתן להם דקות משחק סורס השנה, ונשאר רק האומץ של בעלי הקבוצות להורות למאמנים שייתנו לילדים לשחק. וכאן ראוי לציין את הניהול של יצחק פרי במכבי ראשל"צ, שלאורך שנים מגדלת כישרונות במחלקת הנוער, ומאפשרת להם לרדוף אחר החלומות בבוגרים.
נהנינו מהניצחונות האלה לא רק כי השיגו אותם הילדים מהרחובות שלנו, שגדלו בליגות הילדים והנערים, אלא גם מהכדורסל השמח, המשוחרר, המהיר, כמו שנבחרות ישראל צריכות לשחק כדי לחפות על היעדר הגובה. ריח של גוריציה 79 עלה לפתע באוויר, עם תומר "בוזי" גינת, ויפתח "בארי" זיו, וגל "מוסקו" מקל, והווינר של שוט של גיא "מ.י.ק.י" פניני. בהשוואה לכדורסל שאנו צופים בו בימי חמישי, זו היתה הנעת כדור נהדרת והנאת כדור נפלאה. אל אל ישראל.