מכשול השעמום
נינג'ה ישראל ,2021 קשת, 21:30
העונה השלישית של "נינג'ה ישראל" כושלת בניסיונה לטפס על המגה קיר שהציבה לעצמה בעונות הקודמות. אי אפשר לומר שהיא לא מנסה. להפך, היא מתאמצת השנה מעל ומעבר כדי לשמר עניין סביבה - בזה אחר זה נזרקים למים גברים עם ריבועים, נטולי חולצה, אבל הרייטינג לא מתרומם גם כשמזעיקים לצילומים סלבס שיתמכו בהם מהצד.
אפילו מנסים להבליט אמירות יהירות של מתחרים, ומפתחים ביניהם עימותים מזויפים שנועדו לבנות דרמות. אמש קיבלנו את "קרב האדמים", עם כוכב הפורמט אדם ברוטמן שנאבק ראש בראש מול אדם אחר, שהעז לערער על ההגמוניה הברוטמנית.
ועדיין, כלום לא מושך בחזרה את הקהל. העונה צנחה לאזור ה־61 אחוזי רייטינג, ולא משום שרשת שידרה מולה אלטרנטיבה מצליחה; לכן נדמה כי בריחת הצופים מבטאת מיאוס מהתוכנית, וגם תוצאה של מריחת העונה על גבי עשרות פרקים )עד כה שודרו 21 פרקים, ואנחנו עדיין בשלב המוקדמות(.
לפורמט הנינג'ה יש בעיית תוכן. היא לא תוכנית עם עלילה בהמשכים, שממכרת את צופיה לעקוב באובססיביות מבלי להחמיץ שום פרק. יש המון מקצים וסוגי מסלולים, לא קל לעקוב אחרי ההתפתחויות בדירוג, ואין שום מצב שמישהו יצליח לזכור את זהות המתמודדים, כמו בכל ריאליטי אחר.
כדי להתגבר על החסרונות הנ"ל, מייצרת ההפקה סוג של מורשת. יותר מתמיד מדגישים העונה את ניסיונותיהם הכושלים הקודמים של המשתתפים ובונים סביבם נרטיב של תיקון, נקמה או דבקות במטרה. גיבורי האתמול הם הדמויות שעליהן בנויה העונה השלישית, ולפיכך הגיוני שכבר תקופה סופרים שם לאחור עד שאלופי העבר, יובל שמלא וגיל מרנץ, ייכנסו למשחק.
שמלא ומרנץ, שיתחרו בשבוע הבא, נהנים ב"נינג'ה ישראל" ממעמד מקביל לאלוהים. בין השאר, כי התוכנית מתמחה בהעצמת משתתפיה ובניפוח הבלון למקסימום האפשרי. כמו סופרמנים שמתוארים כעלאנושיים במשך דקות ממושכות, ואז צונחים למים וחוזרים למציאות. בסוף אפילו יובל שמלא הכל־יכול לא השיג את כרטיס הכניסה לאולימפיאדת טוקיו.
זאת תוכנית גברית מאוד, שדוחקת את הבנות שמעזות להתחרות בה למשבצת של אתנחתה חריגה וזניחה. התחושה היא שנינג'ה הפכה להיות מועדון סגור של מטפסים, עם ההוא שאימן את זה, שהיה מנטור של השני וחבר קרוב של השלישי, שיצא עם ההיא וגדל אצל ההוא. הקליקה הזאת אמנם יוצרת אווירה משפחתית, אך גם מרחיקה אחרים. תוסיפו את השפעת הקורונה שסגרה מתחמי נינג'ה, ביטלה חוגים לילדים ונעלה חדרי כושר - בדיוק המקומות ששימשו קרקע להפצת באזז בקרב קהל היעד.
לא מן הנמנע גם שלצופים מתחיל להימאס מאסי עזר ומרותם סלע. הראיונות המקדימים שלהם עם המתחרים לא מעניינים, והאינטראקציה איתם על המסלול מסתכמת לרוב בהצקה. מרוב ששניהם נשרפו על המסך, ייתכן כי נוכחותם כבר לא מושכת עוד צופים אלא דווקא מרחיקה כאלה. שימו לב כי לראשונה זה שנים, אסי עזר כבר לא מלך הרייטינג ועידו רוזנבלום משאיר לו אבק.
התוכנית הפכה לשעמומון. אותם מסלולים, אותם מתחרים, אותם שטיקים של אותם המנחים. הכל חוזר על עצמו, עד שברור לכל שחייבים זעזוע. אם זה סילוק המנחים, צמצום הפרקים, ושינויים במבנה התחרות או בצורת ההגשה והאריזה. נינג'ה לא אמורה להיות תוכנית שכובשת מדינה שלמה. היא תוכנית נישה שצמחה מעבר לממדיה האמיתיים, וכעת מגלה את מקומה האמיתי - תחרות ספורט אזוטרית, שמתאימה למלא חורים בפריים טיים או לאחד מערוצי הספורט.