תנועת העבודה יכולה עדיין להתעשת

נתניהו וטראמפ לא אימצו את האסטרטגיה המדינית של מרצ בתוכנית המאה כמו שהציע יוסי ביילין )"אפשר להירגע, מרצ לא תתפשר על ציוניותה", (30.11 בתגובתו למאמרי מהשבוע שעבר. גם מרצ עצמה לא חשבה כך. לכן היא יצאה נגד התוכנית בתקיפות, ובצדק מנקודת ראותה האידיאולוגית. תוכנית המאה היא בגדר חידוש מדיני חשוב וגם בר קיימא, יש לקוות, אף שטראמפ יוצא מהבית הלבן. הגשמתה היא אינטרס חיוני של ישראל לעתיד, והיא תוכל לקדם אותה גם בנסיבות פחות נוחות בארה"ב.

אם בכל זאת מבקשים לייחסהּ לתוכניות עבר, היא יכולה להיחשב צאצאית של תוכנית אלון ואסטרטגיית הפש רה הטריטוריאלית של חלק מ"הניצים" במפלגת העבודה בשנים .1977-1967 יגאל אלון ויצחק רבין )לפני הליכתו הלא מוצלחת לאוסלו( היו הבולטים שבהם.

אבל בעיקרון חשוב אחד תוכנית המאה לא ממשיכה שום תוכנית ומחדשת חידוש מבורך. היא שוללת מהפלשתינים זכות וטו על ייצוב הגבול המזרחי שלנו. היא מאפשרת לנו ליישם את החלק הטריטוריאלי שלה גם בלי הסכמתם וליישב בבקעת הירדן אוכלוסייה גדולה. יש לנו אינטרס חיוני להגדיל מאוד את בית שאן בצפון ואת מעלה אפרים במרכז, בהמשך כביש ,5 ולהקים עיר חדשה בדרום הבקעה, בקצה כביש .1 עלינו לבסס את השדרה המזרחית שלנו ואת הפריפריה המזרחית לירושלים, לרבות מעלה אדומים: ארבע ערים גדולות ומרובות אוכלוסייה וסביבן יישובים נלווים ומרחבים פתוחים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שי רושלים תהיה עיר בקצה של כביש ומאותגרת דמוגרפית. היא צריכה להיות מטרופולין וסביבו מרחבים מיושבים ומרושתים במסילות ברזל ובדרכים מהירות. לישראל כולה חיונית שדרה מזרחית מאוכלסת, שאי אפשר לערער על אחיזתה בה והיא חוצצת בין הפלשתינים לעולם הערבי.

זה משמח שביילין מבקש לייחס באופן מלאכותי את תפיסתו המדינית לתוכנית הזאת. בעצם זו הודאה בחוסר התוחלת של תוכניתה הישנה של מרצ. גם אם תוכנית המאה תוגשם חד צדדית וללא תמיכה אמריקנית, ישראל תקבע לעצמה גבול יציב במזרח, חיוני לסיכול תוכניות פלשתי ניות לחבוֹר דמוגרפית עם פלשתינים וערבים אחרים במז רח. היא תצמצם את מרחב המיקוח של הפלשתינים ותסכל את שאיפתם לשמר ואולי לממש איום דמוגרפי ממזרח.

הסכנה הקיומית המרחפת מעל מפלגת העבודה ומרצ לקראת הבחירות הקרובות היא פועל יוצא מהתמוטטות התפיסה המדינית שמרצ הנחילה למפלגת העבודה. מכאן גם התרופה: שינוי עומק באסטרטגיה המדינית וההתיישבותית של תנועת העבודה הציונית כולה. לת נועת העבודה מצפה אבדון גמור אם לא תתעשת, תחדל מנחמות שווא ותבין שעליה להחליף כליל את האסטרט גיה המדינית שלה. שלום כלשהו עם הפלשתינים ייתכן - אולי - רק אם ננתק אותם מעורפם הדמוגרפי ממזרח לנו, המלבה את התקוות החסלניות של התנועה הלאומית שלהם לבוא במקום ישראל.

שינוי כזה נראה כאילו הוא המרת זהות לתנועת הע בודה. זו טעות. רק בשנות ה 90 "הומרצה" מפלגת העבו דה ואימצה את העמדות שאפיינו עד אז רק את המיעוט ה"יוני" במפלגה ואת המפלגות שיסדו את מרצ. דווקא בתצורתה הנוכחית מפלגת העבודה היא גורם שהמיר את זהותו. עד 1977 רוב מנהיגיה הבכירים היו "ניצים" ונקטו מדיניות התיישבות מתאימה לתפיסה המחייבת להכליל את רמת הגולן ואת בקעת הירדן וצפון ים המלח בתחומי ישראל הריבונית.

אבל הם לא היו נחושים. הם לא הבינו שהיא מחייבת להקים ערים בבקעת הירדן, לא רק תפזורת דלילה של מושבים ומעט קיבוצים חקלאיים. והתיישבות עירונית שם היתה ועודנה אפשרית, מפני שהבקעה היא ְספר מז רחי מקושר למרכז הארץ בכבישי רוחב קצרים יחסית. אם אנשי תנועת העבודה רוצים להמציא את עצמם מחדש, עליהם לאמץ גרסה מעודכנת ונחרצת יותר של תוכנית אלון, לצד מצע סוציאל דמוקרטי אפקטיבי. מוטב שיודו בטעותם, ילמדו משהו מהציבור שנטש אותם ויציעו תו כנית מדינית חדשה.

לתנועת העבודה מצפה אבדון גמור בבחירות הקרובות אם לא תודה בטעות, תלמד משהו מהציבור שנטש אותה ותבין שעליה להחליף כליל את האסטרטגיה המדינית שלה