האב, הבן ורוח הפסטיבל
ב 20 בדצמבר ייפתח פסטיבל "צלילי ילדות", שיתקיים השנה במתכונת מקוונת • בין המופעים: דרור קרן ובנו עמרי - שהוא גם הנכד של שלום חנוך - מופיעים עם הפסנתרנית ורד פיקר
כמו רוב הפסטיבלים ואירועי הת רבות, גם פסטיבל "צלילי ילדות", שנערך זה שני עשורים בתיאטרון חולון מדי שנה בחג הסוכות, נאלץ לחשב מס לול מחדש. הפסטיבל יתקיים השנה בתא ריכים 24-20 בדצמבר במתכונת מקוונת, ויוצע ללא תשלום.
בין האירועים בפסטיבל תתקיים גם סדרת מופעים בשם "ילדותי השנייה", שבמסגרתה יוצרים יספרו, ישירו ויקראו את סיפורי הילדות שלהם. אחד המופעים בסדרה הוא של דרור קרן, בנו עמרי קרן (21) והמוזיקאית והפסנתרנית ורד פיקר. מדובר במפגש תיאטרלי מוזיקלי שבמסג רתו יקריאו השלושה סיפורי ילדות וישי רו שירי ילדות. ורד ועמרי ינגנו, ודרור ישחק וישיר.
"עמרי הוא מוזיקאי שבחודשים הקרובים יוציא אלבום ראשון", מספר קרן. "כבר בגיל 7 הוא תפס גיטרה וידע את ייעודו בחיים. את ברכת הדרך הוא קיבל מסבא, שלום חנוך )אמו של עמרי היא מאיה, בתו של חנוך; מ"כ(. הוא הופיע איתו כבר בגיל .10 במופע המחווה האחרון שעשו לשלום, עמרי שר את 'אדם בתוך עצמו'. יש לו את הדרך העצמאית שלו, והאמת, אין באמת ברירה, הוא נועד לזה. אדם שנועד להיות בעולם הזה לא יכול להתלבט בין ראיית חשבון למוזיקה. כשזה הייעוד שלך, אתה יודע את זה. אני הבנתי את זה מתישהו לגבי המשחק".
זו הפעם הראשונה שאתה ועמרי מו פיעים יחד?
"בתום הסגר הראשון הופענו יחד בר חובות, במקום שנקרא בית מיכל, שעושה אירועי תרבות. הזמינו אותי להופיע עם נגן. מאחר שעמרי הוא נגן וירטואוז וגם קל לנו לתאם חזרות", הוא צוחק, "היה נהדר. בפסטיבל נופיע עם ורד. את ורד אני מכיר שנים, היא מוזיקאית נהדרת ומצחי קה נורא. כשהתחלנו אני והיא לעבור על רשימת השירים, הבנו שפסנתר לא מספיק - וככה גדלנו להיות שלישייה יחד עם עמרי. יש לנו רשימה של שירים של ע. הלל ויהונתן גפן, או 'תה עושה סחרחורת' של להקת גזוז. יש שירים של ג'וזי כץ ושלמה ארצי. כל מיני שירים יפים שבא לי לתווך אותם ולהגיש אותם לילדים של .2020 זה מופע לכל המשפחה".
המופע ישודר בדיגיטל ולא יעלה מול קהל.
"נכון, זה כאילו שאנחנו מביימים מופע לטלוויזיה. היה ברור שחייבים למצוא פת רון, כי אחרת זה להשבית הכל, וזו אכזבה
גדולה לילדים. בעיניי, הפסטיבל הזה הוא אחת המתנות הגדולות של חנוכה".
איך אתה שורד תקופה כל כך ארוכה בלי במה? בלי תיאטרון? מתגעגע?
"אני חווה את הגעגוע הזה דווקא מה קהל. כשאני מופיע עם הסטנד אפ שלי בקיבוצים, בחצרות של בתים, יש לי מפג שים נהדרים עם הקהל שמספר לי על הצו רך שלו, על הגעגוע. אומרים לי 'איזה כיף שבאת'. המפגש הזה הוא הליבה של החיים של בני האדם - הרוח, היצירה. אחרת מה שנשאר זה אלכוג'ל ופוליטיקה.
"אני מבין שהמאבק כרגע הוא כללי ולא רק של עולם התרבות. כל אחד מה סקטורים נאבק בנפרד, אז נחלשנו. יש פה משהו שמבחינתי הוא פוליטי לחלוטין, זה לא קשור לימין או לשמאל, אלא לזה שאם יפתחו את התרבות אז ידרשו לפתוח בתי כנסת וכאלה, ואנשים לא רוצים להגדיל ראש ולהתעסק עם הדברים האלה, אז אין כלום. זה מייאש כמו שזה נשמע.
"היו הצעות לפתוח, היו מתווים, מד ברים, חושבים, אבל הכל מתמסמס ולא באמת בודקים. טסתי לארה"ב 14 שעות במטוס סגור. אם אפשר לשבת עם מסי כות במשך טיסה שלמה - אז אפשר לשבת באולם של 800 מקומות 300 איש עם מסי כות ומדידות חום".