המתנה שהעניקו לנו ברי סחרוף ודודו טסה

קצת יותר מתשעה חודשים אל תוך הקורונה, ברי סחרוף ודודו טסה הנחיתו בהפתעה אלבום משותף. הזמנה לנגן יחד - שנזרקה אל חלל אחורי הקלעים של היכל התרבות לפני שנה - הפכה לשהות ממושכת של השניים באולפן.

הם כבר שיתפו פעולה בעבר, אך בהיעדר הופעות חיות, הזמן החופשי ביומנם התפנה למפגשי ג'אמינג, שהולידו את תשעת שירי האלבום "בדל של אור". זהו אלבום שיוצא בתזמון מדויק: רגע לפני סוף השנה, בראשיתו של חג האור, כשבדל של אור אכן מתחיל להיראות בקצה המנהרה האפלה שמצאנו את עצמנו בתוכה.

קשה לחשוב על שני מוזיקאים ישראלים שהחיבור ביניהם ייראה הגיוני יותר. סחרוף שילב כבר בשנות ה־09 בין רוק, אלקטרוניקה ומוזיקה מזרחית מטורקיה. טסה חיבר בעשורים האחרונים בין צלילי גיטרה חשמלית לשורשים העיראקיים שלו.

לכן זה לא ממש מפתיע שהמפגש בין האיש שעשה פה רוק אוריינטלי לפני שזה נהיה מגניב, לבין האיש שעשה אותו מגניב מחדש - מוליד תשעה קטעים שמפגישים בין מזרח למערב. רוקנרול פוגש סלסול ברמלה של הסיקסטיז. תוסיפו לכך כותבים מצוינים כמו גלעד כהנא (במיוחד ב"כל שנוצץ בר סיכון לנפילה" הנהדר), משוררים כמו אלי אליהו וביקור של אהוד בנאי ב"על פי הבאר" החותם - וקשה לחשוב על יצירה מלכותית יותר בנוף המוזיקה הישראלית.

"קרטאש", קטע הפתיחה האינסטרומנטלי, מחזיר אותנו לסחרוף של 1995 והיצירה "אוחתוכ בייבי" שפתחה את האלבום "חם על הירח". ב"ראי איזה פלא" אנחנו מקבלים את סחרוף של "אתה נמצא כאן", וכתיבה מצוינת של כהנא (מפגש בין שירת משוררים לשפת רחוב).

שני הרגעים הטובים ביותר באלבום הם "מה אספר לך" בעל הפוטנציאל הלהיטי, ו"יא בא לא", הקצבי והכיפי שבשירי האסופה, שנכתב על ידי האחים רחבאני ותורגם לעברית על ידי עידן בהריר.

יש שיטענו שחלק מהשירים כאן נשמעים דומים מדי זה לזה. באמת אחדים מהשירים נשמעים גנריים, למשל "הרגעים האחרונים של האור". אבל זה נסלח, ויכול להתקטלג לקטגוריית "אחידות סגנונית". רגע לפני תומה של אחת השנים הקשות שידענו, שניים מהרוקרים החשובים במחוזותינו העניקו לנו מתנה. עכשיו רק צריך לתהות איך הם יעמדו בפיתוי לקרוא לעצמם "טסחרוף".

צילום: דודי חסון מפגש מתבקש. סחרוף וטסה