משהו טוב מתבשל שם
מאסטר שף, קשת 21:30 ,12
תוכניות ריאליטי בישול הן יוצאות דופן משאר תוכניות הריאליטי, במובן הזה שהצופה זקוק לתיווך שאינו זקוק לו, למשל, בתוכניות ריאליטי שירה. אם לזמר יש קול יפה, הוא מצליח לרגש, יודע לעמוד על במה - כל אלה עוברים לקהל בבית כשם שהם עוברים לשופטי התוכנית. בתוכניות כמו "מאסטר שף", חוש הטעם והריח - החושים המרכזיים שאמורים לתת לנו מושג על טעם המנות - מנוטרלים לצופים שבבית, שצריכים את התיווך ואת הניסיון של השופטים. אם תרצו, השופטים הם סוג של מתוד רגמני טעם. וכאן השאלה הגדולה היא איזה תרגום אתם מבינים: את התרגום הפומפוזי של אייל שני או את התרגום הענייני של ישראל אהרוני; את התרגום המתחכם של מיכל אנסקי ("זאת מנה מנומקת") או את הדוגריות של חיים כהן.
עונה ,9 עונת פוסטדקורונה, נפתחה בקונספט של "חזרה לאדד מה", עם אודישנים שמבוססים על ירקות ופרשנות למנות שכל אחד מהשפים אוהב. השופטים פתחו במונולוגים על טהרת "החזרה לבסיס" ועל כך שהקורונה מאפסת את הכל. בהתחשב בכך שארד בעתם נפגעו מאוד בעקבות הקורונה, אפשר להאמין לאותנטיות שבה נאמרים הדברים.
האודישנים כדי להיכנס למחנה האימונים שאחריו תגובש הנד בחרת, הם השלבים היותר כיפיים לצפייה. גם בגלל העובדה שהם תחילתה של העונה והשופטים רעננים, וגם מכיוון שהטיפוסים המגיעים להיבחן הם צבעוניים יותר (חלקם לא מתקבל). לאחר שהשופטים טועמים את מנת הכניסה, הם מחליטים אם המתמודד יכול להמשיך למנה הבאה ולבשל בפניהם. אז מתחיל משחק של ניחושים ביניהם על פי המנה שטעמו, מי הכין אותה. זאת גרסת "הבורקס במסיכה" של "מאסטר שף".
הצד השני של הקורונה הוא המתמודדים. כמעט כולם מעיד דים על עצמם שהם בחל"ת מאז פרצה המגיפה, ושהם ניצלו את הזמן להיות במטבח ולנסות דברים חדשים. חלקם רואים בהד שתתפות בתוכנית הזדמנות לשנות מסלול בחיים, חלקם, כמו בכל ריאליטי, יודעים שהם לא יעברו שלב, אבל לא אומרים לא לחשיפה ולזמן מסך.
הדינמיקה בין השופטים היא תמיד המפתח להצלחה, בכל ריאליטי. הגיוון ביניהם, התקשורת והעקיצות הקטנות הם חלק מהשואו שהם מביאים איתם. גם העונה אייל שני נוסע באוטוסטרדת הסופרלטיבים ונותן דרור לדימויים ולניתוחי הפסיכולוגיה בגרוש שלו, ואם אתם אוהבים את זה או לא, זה אחד העוגנים החשובים בתוכנית. יש ציפייה, גם בקרב חבריו השופטים, לחפירות של שני. זה הקטע שלו וזה בסדר.
לא ברור אם זה בגלל הקורונה או לא, אבל נקודת אור אחת אפשר לסמן עם תחילת העונה הד9 של "מאסטר שף" והיא, שסוףדסוף ההפקה הזאת (ובתקווה שגם אחרות) נגמלה מההרגל המגונה של להביא את הטרגדיות של המתמודדים לשולחן. בפרקים הראשונים היה בולט מאוד שכמעט כל המתמודדים לא סוחבים סיפור קשה או לפחות לא מביאים אותו למסך וזה עובר ממש בסדר. בדרך כלל עומס הסיפורים נראה מאולץ והכמות שלהם לא הגיונית, עד שזה כמעט נהיה אחד מתנאי הכניסה לתוכניות ריאליטי. כאן נדמה שרוב הטרגדיות מאחורינו.
"מאסטר שף" מבינה היטב את הקהל שלה ומספקת לו את המנות שהוא אוהב. הליהוק העונה מסתמן כמעניין, והתוכנית התנערה מכמה חטאים שהיו חלק מההתבגרות שלה. עכשיו היא פשוט צריכה לזרום ולא לקלקל לעצמה עם כל מיני גימיקים. בתיאבון.