אתחסן בשבילי, למען משפחתי ועמי

"מלכה, אני מתקשר לוודא שאת בוחרת נכון ומתחסנת". אמי מעבר לקו אמרה: "רוני, ודאי, רק תגיד מתי". היא לא תמיד שומעת לעצותיי הבריאותיות. הפעם היא, כמו רבים, ראתה אותי נלחם להפחית את התחלואה, מסייע בבניית מערך לאומי להתמודדות עם המגיפה ומדבר עם הציבור וכל אדם בגובה העיניים בכנות ואמת מקצועית ואנושית, והתרגשה. היום סוף־סוף יש בידי, בידינו, את האפשרות למהפך.

לפני שנה בדיוק אושפז חולה הקורונה הראשון בעיר ווהאן בסין. מאז, וירוס הקורונה התפשט בכל העולם בהתאם לכל התרחישים הקיצוניים שיכולנו להעלות בדעתנו. וירוס המותאם כל כך לפנדמיה אכן בקנה מידה עולמי; מספיק שקט וקל כדי להדביק בסתר ולהתפשט, ומספיק חמור כדי לגרום לתחלואה קשה ולתמותה בקרב חולים כרוניים וקשישים, ובאופן מפתיע ולא צפוי גם בקרב צעירים בריאים. רעידת האדמה הרפואית הביאה בכל העולם לגלי צונאמי חברתיים־כלכליים, אסון ממש שהשפעתו תלווה אותנו עוד חודשים ושנים רבות. עכשיו יש לנו תקווה להקטין את האסון.

החיים שאנחנו אוהבים כל כך כישראלים, נלקחו מאיתנו. שכחנו, וחלקנו מתנצלים שאנחנו חברה של חבקנים ונשקנים, מצטופפים ומשפחתיים, אוהבי חתונות וחפלות, אוהבי תרבות, פנאי וחגים. ובפנים אנחנו מתגאים בכך ורוצים לחזור לזה. אנחנו לא בנויים להוראות הקורונה.

עד כה כ־063 אלף ישראלים חלו בנגיף באופן רשמי, אבל זה רק חלק מהכמות האמיתית שחלו באופן "שקט". בעיקר חשוב להבין, זה רק עניין זמן שכל אדם יידבק ויחלה, גם אם באופן שקט וחבוי, כמו בשפעת. מנגד, החוכמה והטכנולוגיה הרפואית לא ויתרו לווירוס הזה ובתוך זמן שיא של חודשים אחדים הביאו לאנושות כלי טיפול וחיסון חכם שישים סוף לפנדמיה.

באירוע הקורונה היו לנו להאמין ברופא שלנו, באחות בחדר המיון, ברופאי בריאות הציבור והטיפול נמרץ, בברבש, בליצר, שמר, גרוטו ומטות. הם עזרו לנו, לכם בתקופה הזו. והם אומרים, תתחסנו, שמרו על עצמכם. וכמו שאמרתי למלכה "אני רוצה לוודא שאת בוחרת נכון..." אני אומר לכם. בכל האחריות שיש בי "לכו להתחסן".