ספרים "טולסטוי שלנו"
הסופר היידי שלום אש הושווה לדיקנס ולמופאסאן, אבל 140 שנה לאחר הולדתו שמו כמעט נשכח לחלוטין בישראל ● הופעת תרגום חדש ליצירתו "לפני המבול" היא הזדמנות לדיון עכשווי ב"אבי הרומן ההיסטורי היהודי"
ציון 140 שנה להולדתו של הסופר שלום אש עבר בישראל בשקט, בלי תשו מת לב מיוחדת. אפשר לתלות זאת באווירת ימי הקורונה, אבל ככל הנראה זאת לא הסיבה. הסופר היידי, שנהנה בימי חייו מהכרה בינלאומית וזכה להשוואות מחמיאות לדיקנס, למופאסאן ולגורקי, פשוט נשכח פה. עוד לפני הגיעו לגיל 30 הוצגו מחזותיו בתיאטראות לונדון, ברלין, ניו יורק, וילנה ובואנוס איירס, אולם תהילת עולם אינה ערובה למקום של כבוד בישראל של המאה ה .21
על רקע השתיקה הכללית, הופעת התרגום הע ברי החדש ל"לפני המבול" )הוצאת כרמל(, הרומן המונומנטלי של אש על קורותיהם של יהודים באימפריה הרוסית של תחילת המאה ה ,20 סיפקה הזדמנות מחודשת לבחון את יצירתו ואת מקומו בספרות היהודית במבט עכשווי.
שלושת חלקי הרומן תורגמו לעברית לראשונה על ידי י"ל ברוך ויצאו לאור בהוצאת דביר בש נים .1935-1933 המתרגמת ד"ר בלהה רובינשטיין כותבת בהקדמה לספר כי חשיבות התרגום החדש נבעה הן משינויי השפה העברית במהלך השנים, הן משאיפתה לבטא נאמנה את ההבחנות בגוונים הסגנוניים בין המספר לבין הדמויות הפועלות, והן מן ההכרח להיפטר מ"צנזורה סמויה" של התרגום הראשון, בעיקר בעניינים שבינו לבינה.
הטרילוגיה מציגה את חייו המתהפכים של צעיר יהודי, זאכארי מירקין שמו, בין שלוש תחנות מכ ריעות של חייו - פטרבורג, ורשה ומוסקבה. כפי שנרמז משמו, מצטיירת בו תמונה רחבת יריעה של העולם היהודי המזרח אירופי, לפני הזעזוע של המהפכה העתידה להכרית אותו ובמהלכו.
"שלום אש היה אבי הרומן ההיסטורי היהודי", קובע ד"ר מרדכי יושקובסקי, חוקר ספרות ות רבות יידיש והמנהל האקדמי של המרכז הבינ לאומי ליידיש ליד הקונגרס היהודי העולמי. לדברי יושקובסקי, אין כמעט תקופה בהיסטוריה יהודית שאש לא הקדיש לה רומן. "אני מניתי לפחות 39 רומנים כאלה, המכסים את כל התקופות - החל מההיסטוריה התנ"כית ועד ימינו", הוא אומר.
לדבריו, אף על פי שאש הואשם לא פעם בסי לוף עובדות מההיסטוריה היהודית, הסופר היידי היה חד משמעי וענה: "'אני מוכן לחטוא אלף פעם
נגד ההיסטוריה, מאשר לחטוא פעם אחת נגד נפש האדם'. בכך רמז שאינו עוסק בכרוניקה אלא ברוח. המטרה של אש בכל אחד מהרומנים היתה להחיות את רוח התקופה המ תוארת - את הפחדים, את המחשבות ואת התקוות של אנשים שחיו אז".
ככל שמדובר ב"לפני המבול", דיוקו ההיסטורי מפליא. הרומן נכתב בין 1927 ל 1932 ועוסק במקומות ובזמן שהיו מוכרים לאש היטב. הוא חי שם, ביקר באתרים המתוארים והכיר את האנשים המקבילים לדמויות. הכישרון התיאורי של אש מגיע ברומן לשיאו. כזה הוא, למשל, תיאורו של יום כפור טיפוסי בבירתה היש נה של רוסיה - משפטים בודדים, אך מלאי עוצמה ובוראי חיזיון חי: "הערפל התלוי באוויר קפא, וענן אפרפר כעופרת ולבן כחלב עטף את פטרבורג כולה. השמיים היו כמו זגוגית גדולה שקפאה, והמלאכים שהתאמצו להציץ דרכה אל הקרקע לא הצלי חו לראות דבר. גם השמש, שהציצה מפעם לפעם דרך סדק שנפרץ בענן הערפל, קפאה על מקומה ולא יכלה לזוז. נדמה שהיא תישאר תמיד קפואה במרחבי הנצח".
בין דת למהפכה
בעוברו עם גיבורו הראשי ממקום למקום, שלום אש מציג גלריה ארוכה ומגוונת של יהודי הקיסרות הרוסית. נדמה שאינו פוסח על שום אבטיפוס; יש בהם עשירים ודלים, משכילים ובורים, מתבוללים ואדוקים, מהוגנים ומפוקפקים. הסופר מחבב את כולם, או לפחות לא דן אף אחד לכף חובה. אפילו מאדאם קוואסנצובה, יהודייה מומרת בעלת בית בושת פטרבורגי, מתגלה כאישה רחומה הנותנת מחסה ליהודי תחום המושב המסכנים. היא מכניסה אותם לדירתה, אף שהדבר אסור, דואגת להם לאוכל כשר ומקשיבה בנחת לניגוני התפילה שלהם. היא תלתה בחדרה איקונין ובצידו מיקמה את קופסת הצדקה של רבי מאיר בעל הנס, תוך הקפדה יתרה על הטלה לקופסה של סכום כסף נאה בכל פעם שיצקה שמן למדורת האיקו נין, "וכך השכינה שלום בין שתי דתות אחרי מאבק בין אלפי שנים".
בקטע אירוני אחר בספר מתואר המורה הוור שאי שלמה הורוביץ, שנטש את מצוות הדת ואימץ אל ליבו את "דת ההשכלה", מתפייט ומזיל דמעה למקרא שירה פולנית פטריוטית פרי עטו של אדם מיצקביץ'. אחר כך הוא מדבר בלהט על המאבק של הפולנים לשחרור ארצם הנתונה בידי הרוסים ועל מר גורלם של המורדים האמיצים, ש"דמם צבע באדום את לובן השלג של סיביר".
כעבור כמה שורות מתברר שרומנטיקת השחרור הלאומי של הורוביץ תקפה כל עוד מדובר בפולין - הוא מתנגד קנאי לתנועה הציונית עד כדי כך ש"כל מילה טובה על ארץ ישראל פגעה בסבלנותו והוציאה אותו מגדרו". ילדיו של הורוביץ ממשיכים למרוד. הם דוחים את ה"דת" הרומנטית של אביהם וממהרים להחליפה ב"דת המהפכה". גם אשתו חול מת על הפיכת הסדר הישן ומייחלת ל"פיצוץ אדיר שקולו יישמע ברחבי העולם".
"דילמות של יהודי היוצא מהעיירה לעיר הגדולה היו לנושא המרכזי ביצירה של אש", מסביר ד"ר יושקובסקי, "את המשבר של יהודי, הנסחף בגלי המודרנה והמחפש איזון בין יהדותו לבין העולם הגדול, תמצאו ברבים מספריו, גם ברומנים שתיארו את ההגירה היהודית לאמריקה. הוא תפס את ההת חלה, את הניצנים הראשונים של אותם קונפליק טים, שיש בעולם היהודי היום. העמדה שלו היתה שהיהודי חייב להיאחז במסורת ולמצוא את האיזון בין הערכים היהודיים לערכים האוניברסליים".
גם גיבור הספר, זאכארי מירקין, שגדל וחונך בסביבה רוסית ונטולת הקשר יהודי והתחיל לחפש את שורשיו בשנות ה 20 לחייו, מיטלטל בין ער כים מתחרים, בין רעיונות רבי קסם, בין נאמנויות ואפילו בין נשים שונות. במובן זה "לפני המבול" נחשב לרומן חניכה - ככל שהאירועים מסביב ינ תצו את מסגרות החיים הנהוגות מימים ימימה, כך ישתחרר הגיבור הראשי ויכיר בעצמיותו.
סימנים לפמיניזם יהודי
לדברי יושקובסקי, לתמה הנשית בטרילוגיה שורשים עמוקה בתפיסתו הכללית של הסופר. "אש היה השלישי בבשורת סופרי היידיש, אחרי מנד לי מוכר ספרים וי"ל פרץ, שעסק במעמד האישה ובמקומה בחיי היהודים. הוא בכה על גורל האישה ותיאר את עוצמתה במה שניתן להגדיר כסימנים ראשונים של פמיניזם יהודי. דמויות האישה שלו מותירות רושם חזק, בין שזו בחורה לפני חתונה, שמצווים עליה לגזור את הצמה )בסיפור "בת יש ראל"(, ובין שזו אישה עקרה, שבעלה מקבל מן הרבי הוראה לגרש אותה )בסיפור ."("טג"
אף שהתלבט אידיאולוגית במשך שנים, אש תמך בציונות, ועוד לפני עלייתו הסופית לארץ ישראל ב 1954 ביקר בה פעמיים. הביקור הראשון, ב ,1907 הוליד ספר רישומי מסע שלא תורגם לעברית, ובו תיאור מרתק של הארץ, תושביה ואורחות חייהם. במהלך הביקור השני, ב ,1926 חיים נחמן ביאליק ארגן לכבוד אש נשף, שבו הפליגו המשתתפים במכנה השותף של העברית והיידיש, מה שגרם להתקפה עליהם בעיתונות העברית. באותו ביקור אש ביקר ביישובי עמק יזרעאל ובעקבות הביקור חיבר את הנובלה "שירת העמק". עם זאת, לכתיבה בעברית, שממנה התחיל את דרכו כסופר בוורשה של ,1900 לא חזר מעולם.
"אי אפשר לתאר ילד רוסי שמסיים בית ספר ולא מכיר את לב טולסטוי. לעומת זאת, אצלנו לא מכירים את שלום אש, אף שהוא לב טולסטוי שלנו", מפטיר יושקובסקי, "מצער שעם הספר זונח את אוצרות התרבות של עצמו".
ד"ר מרדכי יושקובסקי )בצילום(: "אש תיאר בספריו, כולל אלה העוסקים בהגירה לאמריקה, את המשבר של היהודי הנסחף בגלי המודרנה והמחפש את האיזון בין יהדותו לבין העולם הגדול. הוא תפס את ההתחלה, את הניצנים הראשונים של אותם קונפליקטים"