גבר הולך לאיבוד דרך זגוגית
הטבח - פרק סיום העונה, 22:00 ,Yes TV Drama
תשעה פרקים היו לעונה הראשונה של "הטבח", וכולם נראו ממש כך: אנשים מבשלים וצועקים מושגים מעולם הקולינריה, חותכים ירקות, משתכרים במסעדה, אוכלים בפאב או שותקים בבית קפה. שתיים לוקוס, שתיים חמוץ. אז מה עושים הלילה? בירה? וואלה. את באה לפה הרבה? רוצה וודקה? אנשים מתנשקים מאחורי דלת זכוכית. פתאום הם מסדרים שורות בשירותים, וכל הסצנה מצולמת מבעד לחלון מטונף המלכלך ומטשטש את הפוקוס. תחשבו אמנות אוונגרדית שמשתקפת דרך זכוכיות ומציינת עד כמה דמותו של גל תורן אבודה. אבוד, סקסי ומבולבל. הרברט קטן.
גם "הטבח" הלכה לאיבוד ככל שהתקדמה העונה הזאת, שהס תיימה אמש ב .yes היא הציגה לנו מציאות לא עדכנית על מסע דות מצליחות עם סועדים ובלי משלוחים, וסיפרה על שף במשבר התבגרות )גל תורן( שמעסיק אצלו במסעדה הייטקיסט במשבר זהות שמעוניין להיות טבח )גורי אלפי(. תשעה פרקים והסיפור לא התקדם. הוא נעטף בצילומים מרהיבים, כאלה שצבועים כחול או אדום ומבטאים הבדלי קור וחום, שוטים מגורענים ומפולטרים, קלוז אפים עמוקים, זוויות צילום עקומות או פתוחות, סטטיות או עם תזוזה רציפה. היא היתה יוצאת דופן במראה, ואי אפשר לה תווכח על כך.
הצילום הייחודי של גיא רז בנה לסדרה עטיפה שעזרה להכניס את הצופה לאווירה המתאימה עבור עלילה שמתעסקת בעולם הקו לינריה, אך מכיוון שבסדרה לא התקיימה עלילה כלשהי זה הדגיש את חוסר הפרופורציות בין המעטפת המפוארת לעומת התוכן הדל שבתוכה. דיאלוגים מורכבים לא התרחשו, רק אנשים מטושטשים מאחורי זגוגיות שמפלטים דגים ומשתמשים במשפטים קצרים: רוצה סודה? הרברט קטן. הרברט גדול.
בשיעורי תסריטאות מוקדמים מלמדים את התלמידים להשמיט מהכתיבה שלהם את כל הסצנות ו/או הדיאלוגים שלא תורמים לקידום העלילה או לאפיון הדמויות. זה מהדק את התסריט ומו נע שעמום. במקרה שלנו יש אינספור סצנות מיותרות, ועדיין כל הדמויות של "הטבח" שטוחות מאוד, פועלות לפי גחמות אישיות, מוּנעות מאינסטינקטים או מבלבול רגשות, ופחות מתוך איזו מח שבה תסריטאית מורכבת. הפוקוס הוא על שני הגברים שהולכים לאיבוד ועסוקים בחיפוש מקומם מחדש; מכיוון שהסיפור לא מת קדם והדיאלוגים סתמיים, הדמויות נותרות שקופות כמו זכוכית, וגם הופעת אורח של ישראל אהרוני לא מועילה בכלום.
עוד לפני שהבנו ש"הטבח" היא בסך הכל סדרה על גברים שהולכים לאיבוד דרך זגוגיות, שתיים חמוץ והרברט קטן, הפרק הראשון העמיד רף ציפיות שונה. היא דווקא פתחה חזק, משכה עוד פרק או שניים ואז נתקעה. כשחושבים על זה, אותו דבר קרה גם עם "טהרן", "שעת נעילה" והמון סדרות אחרות. גם הדרמה השנייה בכיכובו של גורי, "בלאקספייס", מידרדרת לה מפרק לפרק. יותר מדי סדרות ישראליות לא מצליחות לשמר רמה גבוהה של מתח או דרמה לאורך עונה. ולא מדובר במעידה חלקית, אלא בהבדל קיצוני בין פרק ההשקה לעומת הצורה שממשיכים משם. העיקר שיש סרדינים. רגע, יכול להיות שנגמרו הסרדינים? טוב, אז תביאו קלמארי, ושתיים חמוץ.
מה "הטבח" ניסתה לומר לנו על עולם המסעדנות הישראלי? שהוא תחום רדוד בתוכן, אבל עטוף בזוהר ובכסף מטמטם? שהכל בבסיסו רק סקס, סמים והרברט גדול? ואולי לא צריך להסתכל מה בישלו בתוך הקנקן, אלא רק להתענג מהחיצוניות המגורענת שלו? "הטבח", כמו מסעדת יוקרה פלצנית, דאגה בעיקר לספק לנו חוויה. מי אמר שגם צריך לשבוע אחרי ארוחה במסעדה?