קרה אסון ואין קטסטרופה

ראיית העולם הקטסטרופלית שלטת זה שנים בש מאל, וסליחה שאי אפשר אלא להשתמש בהקשר הזה במילה "שמאל". זה אומר שהקטסטרופה היא ידידתם הטובה ביותר של אנשי השמאל והאוטופיה מצדיקה כל צעד, ולו האלים והשרירותי ביותר, כדי להגשימה.

קשה להאמין שבישראל יכול להימצא היום אדם שיכתוב על רקע המשבר הבריאותי והמגיפה ועל רקע המשבר הכלכלי, כי "יריביו )של נתניהו( יכולים עוד לקוות לנס... לקריסה בריאותית וכלכלית שתחלץ את הציבור הרחב מאדישותו. בינתיים אין סימנים לנס כזה". כך כותב עורך "הארץ" אלוף בן, שכבר חיכה בעבר לנס 20 המנדטים של המפלגות הערביות.

זאת לא התנסחות בלתי מוצלחת. זאת תפיסה. כתבו את זה קודם לפניו. פעם ראשונה שנתקלתי בה, זה היה באותו ראיון בן אלמוות שהתפרסם ב"הארץ" לפני חמש שנים וחצי עם "השמינייה" של מפלגת העבודה )רמון, אברום, יוסי, עמיר ואחרים(. חגי מרום פתח את סגור ליבו: "לפעמים אני מהרהר ביתרונות שב קטסטרופה, זה ממש דטרמיניזם מרקסיסטי שאומר: השכבה הזאת תוכל לחזור לשלטון רק במקרה של אסון... קטסטרופה כזו יכולה להיות עם אירוע חיז באללאי... שיגרום למאות או אלפי הרוגים... כתוצאה מחרם, סנקציות פלוס מצב כלכלי מידרדר... מיתון, עוני, רעב - דברים איומים". קשה להאמין שמישהו יכתוב שיריבי נתניהו יכולים לחכות לנס בצורת קריסה בריאותית וכלכלית, אבל זו תפיסה. והמופרעות הזאת נמצאת בלב ההוויה של האליטה היבליתית

בנובלה אוטופית שפרסם פרופ' מנחם מאוטנר לפני כשנתיים, הוא מציג לקורא תמונה כיצד נגיע לשלום המיוחל עם הפלשתינים ועם עמי ערב. השלב העיק רי לקראת אוטופיית השלום, שלא ניתן להגיע אליו במסגרת הפוליטיקה הרגילה, לדבריו, הוא קטסטרו פה ביטחונית של אלפי טילים עם אלפי הרוגים. שלב הכרחי! בעבר הרחוק הסטליניסטי בשיאו תיעד חוקר הקיבוץ מלפורד ספירו את אחד ממנהיגי השומר הצ עיר בהופעה באסיפה כללית של קיבוץ ותיק; הוא לא דיבר שם על קמעונאות של כמה אלפי הרוגים, אלא על שואה גרעינית, מלחמת עולם שלישית, שהיא תק וות האנושות וממנה תתנער האנושות, תנקה את עצמה מהאבק הרדיואקטיבי של הקפיטליזם ותממש את חזון הנביאים של השלום והצדק החברתי של הסוציאליזם. הוא הכין את החברים למלחמה אטומית צודקת. קבלו אותה בתקווה. תקווה חדשה!

גם בשיח עם יריבים שנמצאים בלב המחאה נגד ראש הממשלה, אני נתקל באמירות מטורפות שמתחרזות עם הכמיהה לקטסטרופה. אדם ידוע מאוד אומר שלנתניהו יש "דם על הידיים". שלא לדבר על כך שהוא אשם בכך שהשלום עם עמי ערב הושג בלי אלפי טילים ואלפי הרוגים. הוא דילג שלב בתורת האטאפים )שלבים( המ רקסיסטית של המהפכה הישרא קומוניסטית.

המופרעות הזאת נמצאת בלב ההוויה של האליטה היבליתית. זו מופרעות אידיאולוגית שהפכה למופרעות אלימה, שמובילה לפסקי דין כמו החלטת בג"ץ לפנות יישוב שיש בו מאות תושבים וקיים כבר עשרות שנים. או כשצריך להעמיד לדין ולכלוא ילדים על מחאה נגד עקירה. היה זה מרדכי שלו שאבחן במאמר עוד בשנת 1950-1949 שאצל הצברים, חניכי הפלמ"ח בעיקר, הת חלפה השנאה הטבעית בסאדיזם. תסתכלו ברצח האופי המתבצע לנגד עינינו לבני גנץ. קודם מובילים אותו כמו פסל ברונזה לכיכר; אחר כך תולים.