אמון הציבור הנמוך מחייב החמרה במגבלות

סגר אינו אסטרטגיה בטיפול במגיפת הקורונה, הוא נשק יום הדין וביטוי לכישלון במדיניות הכחדת המחלה, וגם תוצאה של היענות נמוכה של הציבור להגבלות שהוטלו ע"י הריבון. והיום אנחנו נמצאים במצב עובדתי של האצת ההדבקה. מקדם ה־R גדול ,1.25־מ מספר המאומתים מקרב הנדבקים גדל בהתמדה, בשיעור של יותר מ־%5, וגם מספרם המוחלט, קרוב 6,000־ל ביממה. ובמבחן התוצאה, החשוב ביותר והמדאיג במיוחד הוא המספר הגדל והולך במהירות של החולים במצב קשה שמאושפזים בבתי חולים וביחידות לטיפול נמרץ, ואנחנו גם סופרים את המתים. במצב עובדתי זה צריך להפיק לקחים ולהסיק מסקנות כיצד הגענו לפה אחרי הסגר השני ולמה עדיין איננו חשים את הסגר השלישי, שהוצהר על החלתו, ובו בזמן בעלי העסקים, המגזר העסקי - הם ומשפחותיהם - משלמים מחיר כבד.

האם הסיבה למצב היא הסברה לקויה שלא הצליחה לרתום את הציבור או התנהגות בלתי הולמת שלו? או אי ביצוע מלא של תוכנית הרמזור, וטיפול מקומי בלתי הולם ביישובים ובערים אדומות? או "פתיחת השמיים", הגעה של ישראלים ללא ביצוע בדיקות ואי כניסה לבידוד, או בעיקר קיום התקהלויות "קטנות" והתקהלויות המוניות, חתונות, "חאפלות" ולהבדיל הלוויות רבות משתתפים? האם הקפדנו נכון בקיום ובשמירה על הגבלות מה שקרוי הסגר שלישי (שלמעשה לא קוים) בחג החנוכה ובחגי סוף השנה? קרוב לוודאי שכל אלה ואחרים תרמו במידה רבה להתפרצות הקורונה בימים אלו. תרומת "המוטציה הבריטית", שמידבקת כנראה הרבה יותר, גם היא הביאה למספרים הגואים של הנדבקים והחולים.

בד בבד עם נתונים מטרידים אלה, מבצע החיסונים בישראל הוא אור ותקווה לעתיד, והשאלה הגדולה היא כיצד מחברים בין מהלכי החיסון המדהימים האלה לבין המצב הקשה שבו אנחנו מצויים. בעת הזו נדרשת מדיניות לאומית שתקטין במהירות את מקדם ההדבקה ואת מספר הנדבקים בצורה דרמטית יחד עם חיסון מרבית האוכלוסייה המבוגרת, ותאפשר יציאה מהירה של המשק וחיי החברה לקדמותם.

הדיון המתקיים היום בנוגע לסגירת מערכת החינוך הוא לגיטימי, ובמצב שבו אנו נמצאים ההחלטה היא קשה - בחירה בין הרע לרע למיעוטו. כותב שורות אלה היה מהמתנגדים הבולטים להפסקת הלימודים בגלל נזק אל־חזור שנגרם לדורות של תלמידים. מול העובדה העצובה כשלעצמה שאיננו מצליחים ב"כאילו סגר" הנוכחי להפחית את התחלואה, זו כנראה החלטה נכונה של אין ברירה. נכון, יש להודות, אנחנו "מקריבים" את חינוך הילדים, כי בעת הזו, הערוץ שנבחר - סגירת מערכת החינוך - יגרום שגם ההורים יישארו בבית וכתוצאה מכך הסגר יתהדק.

זהו מחיר כבד שלצערי החברה משלמת בהעדר תובנות ותוכניות אחרות, עם אמון ציבור סדוק ומשמעת לקויה; ואכן, יש בו מעין עונש קולקטיבי, גם לפלחי אוכלוסייה מסוימים וגם ליישובים ירוקים. אבל גם הנאורות שבמדינות אירופה סגרו בשבועיים האחרונים לראשונה את בתי הספר עם המגיפה הקשה הפוקדת אותן.

אנחנו בריצת מרתון ארוכה במשך שנה ועייפנו. טוב שלא נקרוס בשלבים האחרונים, נתאמץ עוד כשבועיים בסגר הדוק ומלא, ועם החיסון שיבוא לידי ביטוי, נראה הקלה משמעותית במגיפה ונוכל לצאת לחיים רגילים. עד אז אסור לשכוח את הכללים הבסיסיים של עטיית מסיכה, שמירת מרחק, היגיינה ומניעת התקהלויות קטנות כגדולות. ככל שנקפיד, כך נקצר את זמן הסגר ה"שלישי פלוס" (שגם ארגוני המגזר העסקי תומכים בו) וכמובן שצריך יהיה לפצות כלכלית את כל העובדים שניזוקו.

בעת הזו נדרשת מדיניות לאומית שתקטין במהירות את מקדם ההדבקה ואת מספר הנדבקים בצורה דרמטית יחד עם חיסון האוכלוסייה המבוגרת