חזית יציבה ואחידה יותר מול הגורמ

המזרח התיכון ממשיך לייצר כוד תרות בקצב רצחני, ואתמול היו שתיים כאלה: הודעתה של איראן כי החלה להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוז, וההודעה על הסכם הפיוס שהד שיגו האמריקנים בין קטאר לסעוד דיה, ולמעשה בינה לבין כל העולם הסוני המתון.

הסכם הפיוס חותם, סביר להניח, את המהלכים המדיניים של ממשל טראמפ באזור. שליחיו של הנשיא, ג'ארד קוד שנר ואבי ברקוביץ', עמלו על ההסכם הזה בחודשים האחרונים, והוא עתיד לסיים שלוש שנים של יריבות גלויה וחרמות הדדיים בין סעודיה והאמיד רויות, לבין קטאר.

חשוב מכך, הפיוס יאפשר להציב חזית יציבה ואחידה יותר מול הגורמים השליליים באזור. סביר אמנם שנשמע בימים הקרובים שגם להסכם הזה יש מחיר (בכסף, בנשק או בשניהם), אבל יהיו לו גם יתרונות: קטאר היא שחקנית מרכזית בציר של האחים המוסלמים - סיבה מרכזית לעוינות ששררה בינה לבין שכנותיה במפרץ - וככזו עתידה להיות עכשיו גורם ממתן מול טורד קיה, וגורם פעיל יותר במאמצי הגישור וההרגעה מול חמאס בעזה.

לקטאר יש לא מעט סיבות לרצות בהסכם. לצד יתרונותיו המדיניים והכד לכליים, הוא יוריד ממנה אבןדריחיים משמעותית רגע לפני שהיא נכנסת לישורת האחרונה באירוע המשמעותי ביותר שצפוי לה: המונדיאל ,2022דב שייערך על אדמתה. קטאר רוצה להד גיע לאירוע הזה כמנצחת, ולא כמדינה שנתונה בשלל סכסוכים.

הזדמנות לישראל

הגשר שממשל טראמפ הניח מאפשר לה לעשות זאת, אבל הוא מהווה הזדד מנות גם עבור ישראל. בהמשך ליחסים שנחתמו עם האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו, אין שום סיבה בעולם כעת שלא ייחתם גם הסכם עם קטאר. לישראל כבר היה משרד אינטרסים בדוחא, ואנד שי משרד החוץ איישו אותו בקביעות במשך שנים ארוכות (עד לאמצע העד שור הקודם). גם למוסד קשרים ענפים בקטאר, ולמעשה - אלמלא מלחמתה בסעודיה, סביר שגם קטאר היתה עולה מוקדם יותר על רכבת השלום.

הסכם עם קטאר גם יקדם בעוד צעד הסכמים עם מדינות נוספות במפרץ, ובראשן סעודיה. ההערכות נותרו עדיין כשהיו - שהסעודים יבקשו להמתין לממשל ביידן - וגם הלחצים שמפד עילים טראמפ ואנשיו יתקשו להבשיל לכדי הסכמים בד51 הימים שנותרו לנד שיא בבית הלבן.