מבוא לתולדות הקומבינה
ההסתדרות חוגגת 100 שנה לקיומה, ולרגל המאורע עלה אמש סרט דוקו שמתעד את הפעילות של הארגון מיום הקמתו ועד היום.
הארגון שקם 1920־ב היה אידיאליסטי: יהודים ציונים חדורי מוטיבציה הגיעו לישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה, כדי לעבוד וליישב את הארץ. הקונספט החדש: גברים ונשים שעובדים אלה לצד אלה בקבוצה, לעיתים עובדים בעבודות כפיים זהות, כשמסביב הערבים עוינים את התושבים החדשים בפלשתינה.
ההסתדרות נועדה כדי לסדר את חייו של הפועל מיום הולדתו עד יום מותו: תנועת הנוער העובד והלומד ליוותה את הפועל העברי בנערותו, כשהיה חולה הלך לקופת חולים, הבנק שלו היה בנק הפועלים, והעיתון שקרא היה עיתון "דבר". מעל לכל סמל הסטטוס היה הפנקס האדום - פנקס החבר שמעניק לבעליו את כל השירותים שהוא צריך. המרואיינים בסרט מעלעלים בפנקס האדום שלהם או של קרוביהם, חלקם בערגה וחלקם בבוז. לחברי ההסתדרות הוא פתח דלתות, למי שלא היה חבר הוא היה כמו סדין אדום בעיניים.
אין ספק שארגון העובדים היה חלק מרכזי וחשוב בבניין הארץ בשנותיה הראשונות. חברת סולל בונה בנתה תשתיות, שיכון עובדים דאגה למגורים ותנובה לתוצרת החקלאית. הבעיה כפי שהיא גם מוצגת בסרט התחילה כאשר נוצר החיבור בין ארגון העובדים לבין מפא"י: במשך שנים חברי ההסתדרות נקראו להצביע למפא"י ובעיקר קיבלו הנחיות למי לא להצביע. סתירה נוספת התפתחה עם הזמן כשההסתדרות מצד אחד ייצגה את העובדים ומצד שני היתה המעסיקה שלהם, וכאן נוצר ניגוד אינטרסים מובהק.
מהפך '77 הביא לקריסת השליטה של ההסתדרות. כדי להמשיך להצדיק את עצמה, היא המשיכה להעסיק אלפי פועלים גם במחירי הפסד, מה שהביא להתרסקות כלכלית של מפעלים כמו סולתם וחברת סולל בונה.
"הפנקס האדום" הוא לא סרט מאוזן במיוחד. נכון שהוא מזכיר את המאכערים של ההסתדרות, ואת העדפת האשכנזים על המזרחים ואפילו אומר בחצי משפט את המילה "שחיתות", אבל נראה שהמשקל שהוא נותן לדברים החיוביים שהביא הארגון הוא גדול ממה שהיה במציאות.
עם הזמן ההסתדרות הפכה למקום מפלה, מקום שבו הקומבינה היתה מעל ומתחת לפני השטח. אם היית עם הפנקס הנכון, היית יכול להתקדם בחיים. אם היו לך קשרים בהסתדרות, יכולת לקבל ג'ובים, יכולת לסדר את המשפחה שלך, היית יכול לדלג על ביורוקרטיות, לגור במקום טוב ולהתפרנס בכבוד. אם לא היית חבר הסתדרות, היית צריך קומבינות כדי לחיות.
אחרי המפץ הגדול שחתום עליו חיים רמון, שטוען בסרט שזאת היתה נקמה על מות אביו, ההסתדרות החלה לחזור לייעוד המקורי שלה - לייצג עובדים ולשמור על זכויותיהם. כיום יש התעוררות מחודשת להתאגדויות עובדים ויש לכך כמה דוגמאות המובאות בסרט.
ראוי לציין פן חשוב שבחרו להאיר יוצרי הסרט וזה את קולן של הנשים בארגון, שבתחילת הדרך נאבקו על זכויותיהן וכבר אז הרימו קול צעקה על שכר מפלה ביחס לגברים.
"הפנקס האדום" הוא יותר סרטון תדמית להסתדרות מאשר סרט דוקו שרוצה לחטט בפצעי העבר ולהציג תמונה מלאה. רוב המרואיינים מהללים את הישגיי הארגון ומנסים להקטין את העוול שגרם, וגם לא טורחים להביא קולות מהצד השני. אצל מי בהסתדרות מתלוננים על אפליה?