קרבות חול על גב הילדים

מחזה סוריאליסטי התרחש באחד הדיונים החשובים ביותר שהכנסת הזו קיימה בחודשים האחרונים ואמור היה להביא לשיפור אמיתי במצב החמור במעונות לגיל הרך. במשך שעה דנו בכובד ראש בוועדה לזכויות הילד באיכות החול בחצרות המעונות. חברי הכנסת והדרג המקצועי במשרד העבודה והרווחה התעמתו סביב תו תקן ודרישות רגולטוריות לאיכות החול, עד שהושגה פשרה. הוויכוח הארוך, המייגע והביורוקרטי להחריד הזה התרחש במהלך מרתון דיונים קריטי על תקנות הפיקוח למעונות היום לפעוטות. התקנות, שכבר שנתיים מחכים לאישורן, היו אמורות להבטיח תו תקן דווקא לאיכות החינוך שילדים בגילי לידה עד 3 מקבלים במסגרות המפוקחות ובמעונות הפרטיים.

בסופו של דבר, התקנות אומצו על ידי חברי הוועדה באישון ליל, עם תג מחיר מגוחך של 40 מיליון שקלים לשנה. לא לפני שיו"ר הוועדה, ח"כ יוסף ג'בארין, אמר: "אני האחרון שהיה רוצה לאשר את התקנות האלה!" התקנות, שהיו אמורות להיות בשורה של ממש, הסתכמו במפח נפש גדול עבור ההורים, המחנכות, הפסיכולוגים והמומחים לגיל הרך - ומעל כולם, הילדים.

כי נראה היה ששכחו אותם, שם בוועדה, במהלך זריקות הבוץ בין שר העבודה איציק שמולי לבין נציג משרד האוצר. לא ממש התייחסו אליהם, אל הילדים, כשוויתרו למשל על הדרישה לתקצב הכשרה פדגוגית וחינוכית איכותית למטפלות שאיתן מבלים ילדינו את רוב שעות היום.

בין אלה שאומרים "בגיל הזה מספיק שהילד יקבל חום ואהבה" לבין אלה שחושבים שכל מטפלת היא מתעללת בפוטנציה, המציאות נותרה מאחור. והמציאות היא שרוב המטפלות הן נשים טובות ואוהבות, שעובדות קשה מאוד בשכר מביש. אבל רובן גם לא עברו הכשרה שתכין אותם לחנך ילדים - כן, לחנך, לא "לטפל" - בשנים הקריטיות האלה, שבהן היכולות הקוגניטיביות מתפתחות בקצב מסחרר, וכל השקעה בפיתוחן מקפיצה אותם עשרה צעדים קדימה בגילים המאוחרים יותר.

ומה המענה שמשרד העבודה והוועדה נתנו לצורך הקריטי הזה? לומדות. כן, לומדות, כלומר שיעורים מוקלטים לצפייה בזמן הפנוי. ללא אינטראקציה בין המרצה למטפלת, ללא יכולת לשאול שאלות, לשתף רגשות, וכמובן ללא אפשרות עבור הצוות המקצועי המלמד את תוכנית ההכשרה למפות את כוח האדם העומד מולו, לזהות "סימנים מדאיגים". ולא זאת בלבד, אלא שהגדילו לעשות והחליטו שכל שעה שנלמדת בדרך זו, שווה שעתיים של למידה פרונטלית. מי תעמוד בפיתוי? ואם אתם שואלים למה, התשובה פשוטה: זה זול. מקליטים את המרצים, והופ! שולחים לכל המעוניין.

אבל השאלה האמיתית היא למה לגיטימי להסתפק ב"פייק הכשרה" כאשר מדובר במחנכות לגיל הרך? אף אחד לא היה מפקיד את בנו או בתו למורה ביסודי שלא למדה ולא שייכת לפרופסיה מכובדת. למה בגילי לידה עד 3 זה נראה לנו הגיוני? כל המחקרים מוכיחים עד כמה הגיל הזה קריטי להתפתחות הילד, פיזית ונפשית. אבל נראה שמקבלי ההחלטות לא שואפים לשפר את המצב העגום של החינוך הישראלי בגילים אלה, אלא להסתפק בפלסטר. ובחול נקי, על פי תו תקן.

אף אחד לא היה מפקיד את בנו או בתו למורה ביסודי, שלא למדה ולא שייכת לפרופסיה מכובדת. למה בגילי לידה עד 3 זה נראה לנו הגיוני?

ללי דרעי היא מנהלת קידום מדיניות ושותפויות בעמותת 121" – מנוע לשינוי חברתי"