הסכמי אברהם: כרטיס אדום לקיצונים

בעקבות הניצחונות האחרונים בג'ורג'יה, קראו דמוקרטים ואנשי שמאל לצעדים מהירים ורדיקליים לקידום האג'נדה הדמוקר טית של ג'ו ביידן: ביטול הפיליבסטר, הרחבת בית המשפט העליון וצירוף מדינות דוגמת מחוז קולומביה ופורטו ריקו כדי להבטיח שניים עד ארבעה מושבים חדשים בסנאט עבור הדמוקר טים. לנוכח צעדים רדיקליים שכאלה מתעוררת השאלה, מה צופן שינוי הממשל ביחס למדיניות החוץ של אמריקה, ובייחוד סביב הסכמי אברהם?

הכומר רפאל וורנוק, שנבחר לסנאט מטעם ג'ורג'יה - על התבטאויותיו האנטישמיות והש וואותיו המקוממות בין ישראל למשטר האפר טהייד של דרום אפריקה, והלגיטימציה שהוא מעניק לדרשה הנודעת לשמצה "אלוהים יקלל את אמריקה" של הכומר ג'רמיה רייט - מייצג את גישתם של גורמים רדיקליים רבים בשמאל האמריקני ובמפלגה הדמוקרטית, המתנגדים לערכיה המסורתיים של אמריקה. לגישתם, אמריקה נבנתה לאורך ההיסטוריה על גזענות, וכחלק מהשינוי שהיא צריכה לעבור, גם בעלי בריתה וידידיה של אמריקה המסורתית מזוהים כעת כחלק מתרבות הגזענות והעליונות הלבנה. זה עשוי להסביר מדוע גורמים אלה במפלגה הדמוקרטית תוקפים מדינות דוגמת ישראל, איחוד האמירויות, בחריין וערב הסעודית סביב זכויות אדם, אבל קוראים להבנה, להכלה ולה תקרבות בנוגע למשטר האייתוללות, תוך הת עלמות מהברוטאליות שהוא הפגין כלפי העם האיראני והטרגדיות החוזרות על עצמן בטהרן זה ארבעה עשורים.

הברית בין הפלג השמאלי רדיקלי של המ פלגה הדמוקרטית לבין האסלאמיסטים, כמו זו בין המשטר האיראני לבין האחים המוסלמים, מושתתת על קונצנזוס נגד אמריקה המסורתית, או ליתר דיוק האוונגליסטית, על ערכיה ועק רונותיה. זו הסיבה שהפלג השמאלי קיצוני של הדמוקרטים לא פוצה פה בגנותם.

רוח זו משתקפת בזרם המרכזי של התקשורת האמריקנית, הנשלטת ברובה על ידי השמאל הליברלי. דיווחיה מתאפיינים במוסר כפול: השוו, למשל, את הדיווחים על המחאה באיראן ב ,2009 ב ,2017 ב 2018 וב 2019 - שלא הת קרבו לדפוס הסיקור של "האביב הערבי" במונ חים של זמן אוויר או היקף הדיווח. דוגמה נוס פת לצביעות התקשורת קיבלנו בשבוע שעבר, כשהמדיה גינתה את ההתקוממות בגבעת הק פיטול וכינתה את המוני המוחים, המאמינים שהבחירות נגנבו מהם, "אספסוף".

ואולם, בקיץ ,2020 במהלך הפגנות BLM )"חיי שחורים נחשבים"(, מגיש CNN כריס קואומו דווקא ידע לספק תירוצים להתנהגות הפורעים. הוא אמר, בשידור, "בבקשה תראו לי איפה כתוב שמפגינים צריכים להיות מנומסים". כתבת "ליברל ווקס", ג'רמן לופז, טענה במהלך הקיץ שאף על פי ש"המהומות הן מסוכנות ומפ חידות", הן משרתות מטרה, משום שהן "עשויות להוביל לרפורמות חברתיות". עבור פוליטיקאים דמוקרטיים ותומכיהם בתקשורת, זהות מחוללי המהומות קובעת את אופי הדיווח.

ככל שהשמאל הרדיקלי יעצים את אחיזתו בזירה הפוליטית ובתקשורת בארה"ב, כך נראה עוד מהסטנדרט הכפול ומהצביעות הזו. אך האם יוכלו הסכמי אברהם לצלוח את הגל הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית? ב 15 בספטמבר השנה הוכרזו הסכמי אברהם כדי לכונן שלום, יחסים דיפלומטיים וכלכליים, וקידום הנורמליזציה והקשרים ההדדיים בין ישראל, איחוד האמי רויות וממלכת בחריין. אך אף שמדובר בהס כמים אסטרטגיים מבחינה פוליטית וכלכלית, בלט מאוד מיתוגם במונחים המעוגנים במסורות הדתיות והתרבותיות: הסכמי אברהם - על שם האב המשותף לשלוש הדתות. ולכן יש לשאול, האם תוכל הברית בין נוצרים אוונגליסטים, יהודים דתיים ומוסלמים מתונים לעמוד נגד הברית בין השמאל הרדיקלי לאסלאמיסטים?

איחוד האמירויות יזמה את הרעיון הזה כשה כריזה ב 2019 על כוונתה להקים מרכז בין דתי לבני אברהם, שיכלול כנסייה, מסגד ובית כנסת. באיחוד בחרו להדגיש את המכנה המשותף התר בותי בין היהדות, הנצרות והאסלאם סביב דמותו של אברהם. זה המהלך שיכול וצריך לבלום את התפיסה האסלאמיסטית, שלפיה דתות אחרות מרעילות את האסלאם. מיתוגם של נוצרים אוונגליסטים, יהודים דתיים ומוסלמים מתונים כבני אותו עץ משפחתי, משפחת אברהם, יכול להעמיד תשתית לבנייתה של ברית פוליטית שתהיה חלופה עוצמתית לנרטיב המקובל, של פיו על הציביליזציה היודו נוצרית והציביליז ציה האסלאמית נגזר לחיות בקונפליקט. ברית אברהם שכזו עשויה לאתגר לא רק את האסלאם הקיצוני, אלא גם את השמאל הרדיקלי, השואף לערער את הלגיטימציה של מדינות שאינן מתיישרות לפי הקו הפוליטי והרעיוני שלו.