מבצעת אדירה שבוחרת כותבים מתאימים

"אוקיינוס", מירי מסיקה

בשבוע שעבר הפציעה מירי מסיקה לשניות בודדות על מסך הטלוויזיה במערכון הופעות הבית של אביתר בנאי ב"ארץ נהדרת". מסיקה, בתפקיד עצמה, יוצאת במערכון מהופעה בחצר פרטית, מכוסה בשאריות פסטה, ואומרת לבנאי שחייבים לפתוח את עולם התרבות.

המסר הובן: אמני ישראל עושים כל שביכולתם כדי לשרוד את התקופה הזאת.

מסיקה לא מביעה את דעותיה אלה רק במערכונים. היא שבה ומבטאת את מחאתה על סגירת עולם התרבות מאז פרוץ הקורונה. בזמן הפנוי שנוצר לה, היא הקליטה את אלבומה השביעי במספר, "אוקיינוס".

זוהי ללא ספק השנה שבה האלבומים שבו לחיינו. נראה שעוד ייכתב בדפי ההיסטוריה על התקופה שהוציאה ממוזיקאים בכל העולם את המיטב שביצירתם. גם למירי מסיקה זה קרה. האלבום החדש מלא בשיתופי פעולה עם שמות עכשוויים בולטים במוזיקה הישראלית. בראשם עומד "מרק צח", שיר מצוין שכתבה לה דיקלה ושמתאר את נקודת המבט של האישה האחרת )"בטוח שהיא רגועה לידך, כשאתה נכנס ומשלים איתה, בערב"(. החיבור עם אליה רוזיליו )שחתום על להיטים כמו "שני משוגעים"( בשיר "אמא" מצליח לרגש ולספר את סיפור חייו של הכותב, שהוזנח בילדותו על ידי הורים מכורים לסמים. גם שיתוף הפעולה עם נרקיס בשיר "משה" הוא טבעי, ובסך הכל מדובר בשתי זמרות שכמו נועדו לשיר יחד. את "משיח", רגע שיא באלבום, כתב רוזיליו ללחן של הראל סקעת ואיתן דרמון. אפילו החיבור עם מיקה משה בת ה ,13 זוכת המקום השלישי ב"בית ספר למוסיקה", מוליד שיר העצמה נשית מוצלח בדמות "יש לך אותך".

לפעמים החיבורים פחות עובדים, כמו ב"מפחד עלייך", שבו היא חוברת לראפר איזי. קטע ההיפ הופ בשיר פשוט לא הולם את סגנון בלדות הענק של מסיקה.

באופן מעניין, דווקא השירים שמסיקה כתבה בעצמה, כמו "כמה כמה" הפותח ו"חוה" )על הדמות התנ"כית( הם אלה שאפשר היה לוותר עליהם.

מסיקה היא יותר מבצעת אדירה מכותבת גדולה, אבל היא מפצה על כך בבחירת כותבים ופרטנרים מוזיקליים שמחמיאים לה. ושום מילה על החברה הטובה קרן פלס, ששמה לא מוזכר הפעם בקרדיטים של האלבום.

מסיקה היא לא מסוג הזמרות שחסרה להן תשומת לב גם בתקופה זו של הקורונה. פה היא שופטת ב"בית ספר למוסיקה", שם מתארחת ב"הזמר במסכה", באמצע מצטלמת לשערי מגזינים ובאופן כללי נותרת נוכחת כל הזמן בתרבות הישראלית.

זה לא מובן מאליו במציאות התזזיתית המקומית. אלבומים כמו "אוקיינוס" נותנים תוקף לרלוונטיות הזו שלה.

צילום: טל עבודי נוכחת תמיד. מסיקה