מה שהימין צריך לעשות עכשיו

הרצף והקצב של האירועים בימים האחרונים הוא לא פחות ממהמם. טוויטר הסירו לצמיתות את חשבונו של טראמפ; בפייסבוק מסירים חשבונות של מעצבי דעה שמרנים; בסי.אן.אן קוראים לחברות הכבלים להסיר את האפשרות לצפות ברשת פוקס; גוגל ואפל הסירו את האפשרות להוריד את האפליקציה של הרשת החברתית פארלר, שהיא מפלטם של אנשי הימין המושתקים, ואמזון הסירה את הרשת מהשרתים שבבעלותה. זו רק רשימה חלקית של הטיהור הגדול שחברות הענק של עמק הסיליקון מנהלות במשולב נגד המחנה השמרני בארצות הברית.

מכיוון שהשמאל הישראלי הוא לא יותר משלוחה של השמאל הפרוגרסיבי האמריקני, מובן שזכינו מיידית לקריאות להחיל סתימת פיות כלפי אנשי הימין אצלנו, בטענה שהם "מסיתים" ו"מפיצים פייק ניוז". נחום ברנע צהל שלשום על השתקת הנשיא טראמפ, ואילו אלדד יניב תהה "מתי זה יקרה כאן שיחסמו את האב, הבן והשופרות שמפיצים שקרים?".

החדשות הטובות של מסע הציד המקרתיסטי, שמגיע כעת לשיאו, הן שסוף סוף הכל על השולחן. נשף המסיכות נגמר, ואפילו אחרוני הימנים הנאיביים ייאלצו להבין את מה שאנחנו זועקים כבר שנים: שמאל זה סתימת פיות, השתקה ורדיפה עד חורמה של אנשי ימין. רואים את זה בכל מקום שבו השמאל שולט: באקדמיה, במערכת המשפט, בממסד התרבותי ובתקשורת. זו היתה נאיביות לחשוב שהם יניחו לרשתות לחמוק מאחיזת החנק שלהם. השמאל חושף כעת בברוטליות את טבעו המקרתיסטי ומוכיח שאין לו מחויבות לערכים הליברליים שהוא מתיימר לייצג.

אבל החדשות הרעות הן שהימין מגיע למערכה על חופש הביטוי נטול כלים מנטליים ופיזיים להתמודד בהצלחה, והבעיה הראשונה היא תודעתית. התרבות הפוליטית של הימין היא פסיבית. אנחנו רגילים להתלונן על "התקשורת השמאלנית", אבל ממשיכים לצרוך אותה כמו זומבים גם כשיש אלטרנטיבות ראויות מימין. הבעיה חמורה עוד יותר מבחינת יכולתו של השמאל לחולל פאניקה מוסרית, וההרגל הימני להיכנס מייד למגננה. חמורים ככל שיהיו, אירועי הקפיטול לא יכולים להצדיק את מסע הציד הסטליניסטי להשתקת 74 מיליון בוחרי טראמפ, כולל מעצבי דעה שאין ולו קשר עקיף בינם ובין האלימות. השמאל מעולם לא חש צורך להיכנס למגננה קולקטיבית כשאנשי אנטיפה ו־MLB שרפו ובזזו ברחובות הערים הגדולות בארה"ב. רבים מדי מאנשי הימין בתקשורת, באקדמיה ובפוליטיקה מתקשים להיגמל מההרגל המגונה להצטדק ולבקש לגיטימציה מאלו שמשתיקים אותם.

אבל הימין חייב להשתחרר לא רק תודעתית אלא גם תשתיתית: לפתח פלטפורמות עצמאיות, לא להסתפק בכמה עלי תאנה בכלי התקשורת המרכזיים, ולבנות לעצמו רשתות חופשיות של שידור, כתיבה ופרסום. במקום לשאוף "לאזן" את המנגנונים הקיימים, הימין צריך להסיר חסמים ולייצר שוק דעות חופשי אמיתי. התאגיד, גלי צה"ל, הרגולציה החונקת על הטלוויזיה - כל אלה פועלים נגד האינטרס הציבורי ויש לפרקם. מול ההתנפלות המקרתיסטית המבהילה באמריקה, שהיא תמצית הפנטזיה של השמאל בארץ, הימין חייב להשתחרר מהפוזיציה הדפנסיבית.