שלדון אדלסון היה שלום, אהובי

שלדון, אהבת חיי, הנפש התאומה שלי, הלך לעולמו ● בהרפתקה בת 32 השנים שלנו יחד היתה לי הזכות להיווכח בצד המקסים של חייו ● עכשיו הוא איננו, והמים שעליהם שטתי נעלמו השמיימה ● אחרי שהשגת ונתת כל כך הרבה, הרווחת ביושר את מנוחת העולמים

בכאב עצום אני מודיעה על מותו של בעלי שלדון אדלסון, כתוצאה מסיבוכים של מחלה שממנה סבל ארוכות. שלדון היה אהבת חיי. הוא היה השותף שלי בתחום האהבה, הפילנתרופיה, הפעילות הפוליטית והיזמות. הוא היה הנפש התאומה שלי. עבורי - כמו גם לילדיו, לנכדיו, לשלל החברים והמעריצים שלו, לעובדיו ולשותפיו לעבודה - הוא מותיר חלל שלא ניתן למלאו. רבות כבר נכתב ונאמר על איך שלדון, כבן למהגרים עניים, צמח לצמרת העסקית בזכות עבודה קשה, גאונות, השראה ויושרה. הוא היה סיפור הצלחה אמריקני בתחום היזמות. כאשר שלדון השיק מיזם חדש - כל העולם הסתכל עליו בציפייה דרוכה.

בהרפתקה בת 32 השנים שלנו ביחד, היתה לי הזכות הגדולה להיווכח בצד המקסים של חייו הפרטיים. הוא היה פטריוט אמריקני: בוגר צבא היבשה של ארה"ב, שנתן סכומי כסף אדירים לפצועי מלחמה ופעל למען ארה"ב, המדינה הנפלאה הזאת, היכן שרק היה יכול. הוא היה היהודי הגאה ביותר בעולם, שראה במדינת ישראל לא רק מימוש של הבטחה היסטורית לעם סגולה שהרוויח זאת, אלא גם מתנת האל לכל האנושות.

שלדון היה טוב לב. הוא נתן באופן תדיר מהונו למטרות פילנתרופיות שקשה למנותן, והוא לא ציפה להוקרה; לפעמים אף העדיף להישאר אנונימי. הוא היה ישיר בדיבור שלו, ובשני העשורים האחרונים, גם כשסבל מהמחלה הכואבת, הוא תמיד היה רגיש לצורכיהם של אחרים. די אם תבקרו באחד מהמלונות שלנו ותראו מייד את התקרות הגבוהות שעוצבו על ידיו, ותשימו לב שהוא היה יכול לנצל את השטח ליצירת עוד מקומות מסחר. אך הוא התעקש לא לעשות זאת כדי שכל האורחים שלנו - ללא קשר לאמצעים העומדים לרשותם - ירגישו כאילו הם נושמים אוויר חופשי באווירה רגועה וקסומה.

כאשר מגיפת הקורונה פרצה והמלונות נאל

צו להיסגר, הוא התעקש שכל עשרות אלפי האנשים שעובדים עבורו ימשיכו לקבל את משכורתם וימשיכו ליהנות מביטוח רפואי. כל אותם האנשים ומיליוני אחרים שנחשפו לנדיבותו האדירה של שלדון, מעידים על אישיותו ועל ערכיו. אך הוא עשה הרבה מעבר לשיפור חייהם של אנשים: הוא עזר לנווט את דרכיהן של מדינות.

חלק מהשינויים ההיסטוריים שהוא עזר ליצור, ידועים - בישראל ובמקומות אחרים בארה"ב, וחלקם אינם ידועים. עבור שלדון, כלל לא היה חשוב שיכירו בתפקיד החיוני שהוא מילא. מה שנחשב זה שהדברים הטובים ייעשו. היה לו אכפת להילחם עבור מה שנכון, אפילו אם יש לעשות את זה לבד.

מבחינתו, הדרך האידיאלית לסיים את היום היא יחד עם משפחה וחברים, לא עם ידוענים ומנהיגי מדינות. שלדון ואני גדלנו בשני חו

פים. הוא בבוסטון, אני בחיפה. ביחד הפלגנו ברחבי אוקיינוסים ועזרנו להסיג לאחור את הדלתא של נהר הפנינה בסין כדי לפתח את עתידה של מקאו, והבאנו את התעלות של ונציה אל לאס וגאס. שלדון היה עם הכוח והעומק - וגם המסתורין - של הים. המסירות שלו נגעה בי כמו גלים ועזרה לי להתרומם ולהתגבר על מכשולים אישיים ומקצועיים.

עכשיו הוא איננו. המים שעליהם שטתי נעלמו השמיימה. רק קרקעית האוקיינוס היבשה והרחבה נותרה. האובדן הוא עצום. אהבת חיי היחידה והאמיתית. היה שלום, אהובי. אחרי שהשגת ונתת כל כך הרבה, הרווחת ביושר את מנוחת העולמים.

עבור שלדון, כלל לא היה חשוב שיכירו בתפקיד החשוב שהוא מילא. מה שנחשב זה שהדברים הטובים ייעשו. הוא נלחם עבור מה שנכון, אפילו אם עשה את זה לבד

ד"ר מרים ושלדון אדלסון. "רק קרקעית האוקיינוס היבשה והרחבה נותרה"