בכל מקום שבו לא היו אנשים, שלדון השתדל להיות איש
השלדון צטערתי לשמוע על פטירתו של
אדלסון, יהודי אוהב עמו, אוהב ישראל. הוא היה פטריוט אמריקני גדול, שראה בביסוס הברית בין מדינת ישראל לארה"ב שליחות וייעוד. עוד בחייו, סיפורו של הילד מוכר העיתונים שהפך לאיש עסקים מצליח, הצית את הדמיון של כל מי שסבב אותו. נחישותו ויכולתו לזהות הזדמנויות, לקחת סיכון, להעז ולבצע היו מסימני ההיכר שלו.
לצד עסקיו חובקי העולם, בעשורים האחרונים רתם שלדון את יכולותיו להשפעה בתחום הציבורי. קשה למנות על רגל אחת את היוזמות הפילנתרופיות הרבות והמגוונות ששלדון תרם להן מהונו, רובן מעמיקות את הקשר של עם ישראל לארצו ולמורשתו.
החל מיד ושם, תגלית, גרעין צבר ומיזמי הרפואה והאקדמיה, בכל אלה ובמפעלות חסד נוספים תרם שלדון לעידוד הקשר העמוק בין יהדות התפוצות למדינת ישראל. בית הספר ליזמות במרכז הבינתחומי והפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, שבחנוכתה נפגשנו לאחרונה, היו השקעה בזרעי המחקר, הרפואה והפיתוח הישראליים. לא ניתן להפריז בחשיבות ההקמה של מוסד שכזה בימים הפוקדים אותנו. דורות של רופאים ומטופלים יודו על היוזמה גם בימים שעוד נכונו לנו, וכולנו נזכה לפירותיהן של ההשקעה והאמונה שפיעמו באדלסון באשר לנחיצותו של בית ספר חדש ומצוין לרפואה, שפתח שעריו לכל ישראלי וישראלית ולכל מבקש דעת, דווקא במקום הזה ובזמנים הללו.
בכל מקום שבו לא היו אנשים, שלדון "השתדל להיות איש". להשקיע מהונו ומזמנו, להיות שם, לעזור ולתמוך.
שלדון האמין יותר מכל בביצור הברית האסטרטגית בין מדינת ישראל לארה"ב, וראה בהעמקת הקשרים בין המדינות את ההשקעה הבטוחה ביותר בעתיד העם היהודי ומדינת ישראל.
תנחומיי למרים, אהבת חייו ושותפה לדרך ולתרומה החשובה שהעניק לבניין העם והארץ, ולכל בני המשפחה.
יהי זכרו ברוך.