האיש ששבר את המונופול

" רוצה להיות טוב יותר? תהיה שונה". ובאנגלית – .Different is Better זה מה שאמר לי מר שלדון אדלסון בפגישתנו הראשונה, וזה מה שהוא שב ואמר לי, לנו, ב"ישראל היום", בכל פגישותינו. כי כזה הוא היה, שלדון אדלסון: שונה, וטוב יותר.

היתה לי הזכות להימנות עם הגרעין המייסד של "ישראל היום". היתה לי הזכות לעבוד לצידו ולצד רעייתו, ד"ר מרים אדלסון.

את מירי אני מכיר עוד מילדותי: האמא שלה והאמא שלי היו חברות טובות, שתיהן מפולין, שתיהן עם זיכרונות המשפחות והמכרים שאבדו בשואה. שתיהן מהדור שהקים את המדינה.

את מר אדלסון פגשתי שנים הרבה לאחר מכן. פגשתי אדם חכם. ישיר. ציוני.

עשיתי 35 שנה בעולם העיתונות. את הציניות התקשורתית אני מכיר היטב. פגשתי בה לאורך השנים. את המקהלה המזמרת שיר אחיד. את השחצנות. את הביטחון העצמי שעשרת הדיברות נתונות בידי קומץ, כאילו היו מונופול.

את המונופול הזה בא מר אדלסון לשבור, מתוך אמונה, מתוך אהבת ישראל. כן, הוא היה ציוני. היה אכפת לו מעם ישראל וממדינת ישראל. "אחד הערכים החשובים ביותר שאבי ז"ל ציווה לי", כך אמר לנו, "הוא הציונות. ומעולם לא התפשרתי על ערכים. אני לא חצי ציוני; אני ציוני בכל רמ"ח איבריי".

ישבתי לידו באירועים של "תגלית". מול אלפי צעירים יהודים נלהבים שבאו מרחבי העולם, ושרו במלוא גרונם - הוא היה גאה. קורן מאושר. כי תרומותיו לארגון הזה באו מתוך אמונה, שעם ישראל חייב להמשיך. ותרומותיו ל"יד ושם" באו מתוך אמונה ש"לעולם לא עוד" אינה סיסמה, אלא דרך חיים.

וכן, היה אכפת לו מכך שמשך שנים התקשורת בישראל היתה אחידה, נשלטת במונופול על הדעות ובמונופול כלכלי. היה לו חזון. והוא ורעייתו הקימו את "ישראל היום", והעניקו לי את הכבוד להיות העורך המייסד. ועם הצוות שהצטרף אלינו - הקמנו עיתון שנתן ביטוי גם לדעות אחרות, שעד אז היו בשוליים. והציבור אהב אותנו, ושברנו את המונופול. כי יש חופש ביטוי, וכל דעה ראויה להישמע. ויחליט הציבור.

זו היתה חוויה לשוחח עם מר אדלסון. היו בו נחישות, דבקות במטרה, חוש הומור, והיתה בו אנושיות.

הוא תמיד התכוון למה שאמר; תמיד אפשר היה ללמוד ממנו משהו על החיים. הוא היה מנהיג אמיתי: הוא היה שונה; הוא היה איש ענק.

הוא יחסר לי, הוא יחסר לכולנו.