להאכיל את הפחד

אויבים, כאן 21:15 ,11

כל סרט אקשן חייב להצטייד באיזשהו רשע מרושע תורן שמעוניין לחסל את כולם, להשתלט על היקום, להשמיד חפים מפשע ולש נות סדרי עולם. זה טבע האנושות. אפילו אגדות הילדים התמימות מלאות במכשפות ובמפלצות שעוזרות לנו להבין מגיל רך כי העולם מתחלק בין טובים לרעים. רק נותר לבחור צד.

וככל שהרשע יותר אפל, אכזר ופסיכופת (כמובן, בהשוואה אלינו: הנרדפים טובי הלב), כך קל יותר לשנוא אותו ולאהוב את עצמ נו. אנטיוכוס, פרעה, היטלר או המן הרשע, רק תאמרו שם של נבל היסטורי, ואנחנו היהודים מייד נבנה עליו חגים ומועדים, ומורשת שלא נשכח ולא נסלח, ונעביר מדור לדור את סיפורי הזוועה, וננפח פחדים ונזכיר את האיום הקיומי.

סדרת הדוקו "אויבים", שיצרו ירון ניסקי ודני ליבר, מסמנת את האויבים המיתולוגיים של ישראל ועושה להם סוג של כבוד כשהיא מעצימה את דמותם. כל פרק סוקר אישיות של מנהיג אחר מהמזרח התיכון, שברגע מסוים נחשב לאדם הכי מסוכן לקיומה של המדינה.

הפרק הראשון מתוך שישה, ששודר אמש בכאן, עסק בסדאם חו סיין - הקצב מבגדד, שאותו מציגה הסדרה כמין נבל חסר גבולות עם שיטות עינויים והפחדה ושאיפה ממשית לפגוע בנו. הפרק השני יעסוק ביאסר ערפאת ויבחן מה קורה כשאויב מרושע מנסה להש תנות ולחתום הסכם עם הישראלים (ספוילר: הוא לא מצליח), ויהיו גם פרקים על חומייני, אסד, נאצר וסאדאת.

"אויבים" עשויה היטב ותעניין ישראלים רבים. היא מהודקת, קצ בית, נכנסת לפרטים קטנים, נעזרת בקטעי ארכיון מצמררים, ולא פעם מתעכבת על אנקדוטות מוזרות, למשל מבצע צבאי שבו מערכת הביטחון הישראלית שלחה תימהוני במצב היפנוזה כדי שיתנקש בע רפאת. כדאי לציין גם את המגוון העשיר של המרואיינים, שתורמים לבניית דמות האויב המדובר. למשל, סוהא ערפאת, שלגמרי גונבת את ההצגה בסיפוריה על בעלה המנוח. כמו בטלוויזיה, גם במציאות קיימים נבלים שמעוניינים להשתלט על העולם. הטלוויזיה עוזרת להם להיכנס אלינו לסלון, ולמעשה יכולה להעצים את הפחד או להציג את עליבותם וחולשתם. נותר רק לבחור צד ולהשתמש בטלוויזיה כדי לעצב מול עיניכם את הנבל האולטימטיבי, שיגרום לכם סיוטים ויעצים את כוחו של מי שבסופו של דבר מרוויח מהפחדים שלכם.